למה אמא לא מצליחה להבין ללבי? בואו נתחיל מההתחלה: כמעט כל בוקר המצב רוח שלי לא משהו כשאני קמה וכשכן יש לי מצב רוח טוב חייב לקרות משהו שיהרוס אותו… אמא קוראת לי:"משי, בואי בבקשה…" ואני

אמא, קשה לי אני לא אוכלת כי קשה לי אני לא עוזרת כי קשה לי אני מסתגרת כי קשה לי אני שותקת כי קשה לי אני כועסת, צועקת, עושה דרמה, כי הראש שלי עושה דרמה שלא

את יודעת ששתינו מגיל 0 לא מסתדרות קשה לך עם אופי חזק ,בטוח בעצמו ולא מקבל מרות, קשה לך לקבל אותי כמו שאני ולא כמו שהיית רוצה אותי. אני לא מוכנה לעמוד בציפיות שלך, הן מוגזמות.

הכעסים שלכם לא מקלים לי על זה הם עושים בדיוק את הפעולה ההפוכה זה מרחיק אותי יותר ממה שאת רוצה. עכשיו אני שמה הכל על השולחן אז נכון, החצאיות שאני לובשת גובלות את הברך ואולי לפעמים

ההורים שלי שותפים בבריאתי ואני חייבת בכבודם כמו בכבוד ה' כיבוד הורים מביא לכבוד ה' חסר בכיבוד הורים חסר בכבוד ה' כיבוד הורים זה הצינור לברכת ה' חוסר כיבוד הורים סותם את הצינור מה זה כיבוד

כשכל המשפחה צוחקת ואני נותרת עם פנים חתומות את רק אומרת, "ליבי, נו באמת מותר לצחוק קצת!" אבל אני רק מנסה לרמוז לך ואת לא מבינה כל כך לא מבינה! כשאני מתחילה לספר לך על העברת

שאת משאירה אותי לבד.. להלביש, לסדר ולארגן אני מרשה לך לצאת, אבל—- אולי בלילה כשכולם ישנים או בשעה שכל הילדים בלימודים… לא מתי שכולם בבית, דורשים את שלהם שצריך להאכיל ולדאוג לכל אחד.. למה את הולכת

כמו כל ילדה מתבגרת, יום אחד הגעתי למסקנה שאני מאומצת… הסתובבתי לי ביער (שם אני גרה) בלילה, במקום שינה. הפסקתי להקשיב בשיעורים. נהייתי מישהי אחרת…. רק דבר אחד אצלי השתפר: החסידישקייט, האמונה. הייתי משוחחת עם בורא

לפעמים ואפילו תמיד אתן מסוקרנות לדעת מה מצבה הרוחני של בתכן והאם היא בירידה או עליה.. ואני אומרת ממקום של ילדה שאמא שלי מאוד אוהבת אותי אבל הבעיה שהיא בודקת פעם ב…. ואז הרושם שמקבלת נשאר

כתבתי-וזרקתי. הבטחתי שאביא לך-ופשוט לא העזתי. את לא תבקרי אותי לא תשפטי תקשיבי, תאנחי תכאבי ותאהבי. אבל אני לא אעז בחיים להביא לך אותם. במה הייתי משתפת? בקשיים של גיל ההתבגרות, בדברים החדשים שצריך לקנות, בקושי

אבל לא, את לא שומעת אותו. את הבכי הזה. המון זמן שאת לא שומעת אותו. את עסוקה. את מאד עסוקה. כי הרי "מישהו צריך לפרנס את הבית הזה", ברור… והמישהו הזה, הוא את. כי אם אין

הגעתי לסף מסוים איתך. אני כבר לא יכולה ככה יותר. אני חייבת שתאמיני לי. תאמיני בי. כמה אפשר לראות את המבט המאוכזב הזה אצלך בעיניים? כשאני לא מתפללת.. או מתלבשת כמו שאת היית רוצה.. אני מבינה