רק שהכל בסדר/5
כל כך קיוויתי שזה ייתן לך פתח לבוא ולספר לי מה קורה, איך את מתמודדת. ומשום מה
תפריט
מכתבים אחרונים:
מכתבים אחרונים מאמהות:
רק שהכל בסדר/4
שירי שלי, את כבר ישנה. אני יודעת.. הרגשתי צורך לבדוק את זה הלילה, אחרי שדיברנו. שאת מכוסה. שטוב לך. שהמזגן לא קירר לך מדי את החדר. אני יודעת שאני מגוננת, אולי מדי.. אבל הערב זה היה
רק שהכל בסדר/ 2
ביצים. גבינה. סלט. הם היו קרש ההצלה שלי הערב. ואני נאחזתי בהם עד כמה שיכולתי. אם בד"כ ארוחת ערב פשוטה וקלילה כזו לקחה ממני כרבע שעה של הכנה, הפעם הסיפור היה שונה. את בחדר שלך. הדלת
רק שהכל בסדר
שירי שלי, אני רוצה להאמין שאת לעולם לא תדעי שאני זו שכתבתי את המילים כאן, שזה ירגיע אותי.. אני רוצה לכתוב לך בצורה הכי פתוחה וכנה שיש ומצד שני גם לתת ביטוי לרגשות שלי. למחשבות שלי.
אמא תמיד אוהבת
ישבנו בסלון לשוחח, שבועיים לפני חג השבועות. הסברתי, ביקשתי, אפילו התחננתי: "את חג השבועות נעשה אצל סבא! אבא שלנו חוגג לו למעלה עם המלאכים, ואנחנו לא יעזרו לנו כ-ל המאכלים החלביים והבשרי…! בואו וניסע לסבא, נעשה
העיקר (ו)הבריאות
הפעם אני הולכת לכתוב טור קשה לעיכול. אני יודעת בוודאות שיקומו לי מתנגדות לרוב, ושהטוקבקים כאן ירעידו אדמה, אבל הרגשתי שאני חייבת לעשות זאת – כי זו האמת, וזאת גם האמת שלי. ומי שתהיה עם ראש
לשווא?!
השבוע החלטתי שאכתוב על נושא שמאד מטריד ומכאיב לבת שלי. היא מרגישה שהתפילות שלה לא נענות. "התפללתי כל כך הרבה" היא שופכת את ליבה באחד הערבים, "כל כך רציתי שה' יעשה שיהיה לי —, אפילו אמרתי
נעים להכיר
בעצת אחת עם צוות האתר, אני ניגשת לכתיבת הפוסט הזה. ובאמת, הגיע הזמן אחרי יותר מחצי שנה שאני כותבת כאן, שנכיר קצת יותר. אז איך הכל התחיל? בבוקר יום א' דחג החנוכה תשע"ט, פנתה אלי בת
לשון הקודש
לא חלפו דקה או שתיים, ונקראנו להיכנס לטיפול. ה', תודה! אני מברכת בלי קול, ומחכה בקוצר רוח לסיום הבדיקה כדי לברר עם בתי מה לה ולזו. "תגידי" שאלתי כשיצאנו אל הרחוב, "מי זאת שדיברת איתה בלובי
בא לי אקספרס
בדור שלנו ב"ה הכל זמין. הכל בכל מכל כל. החיים שלכן תותים. פודינג וניל ומעל זה קצפת עם דובדבן. כואב הראש? אמא, תביאי לי בבקשה כדור נגד כאבים. רעבה? המורה, אפשר מים חמים מחדר המורות בשביל
סדר בחדר
כנגד ארבע בנות דיברה אמא: אחת חכמה – לא נכנסת לעימותים מיותרים אחת מפריעה – כל הזמן יש "אקשן" סביבה אחת (שמשחקת אותה) תמימה. מכירות את זה? ושאינה יודעת לשלוט – ביצר לשלוט…. כן, אנחנו בסיום
עת רצון
מהי תפילה? ברכות השחר חפוזות לפני הקפה? ברכות השחר בהילוך איטי אחרי ארוחת בוקר מלאה? אולי כל התפילה? אולי. אני יודעת כמה התפילה חשובה והכרחית, מאוד רוצה שילדי יתפללו בכל יום כמו כל אמא יהודיה, ומשדלת
תלונות תלונות שבא לבכות…
וזה אומר: נקיונות, קניות של אוכל, בגדים, נעליים, חיפוש תעסוקה אינטנסיבית לילדים הקטנים, וכו'. לכן בימים אלה, אני בתור אמא הופכת לכלבוייניקית: גם אמא (ככה ה' רצה), גם ליצן החצר (בידור לכל דורש), שיפוצניקית לעת מצוא
מכתבים אחרונים מבנות:
זו גם אשמתי
הלכתי אחורה וחשבתי, מתי הפסקתי לשתף אותה בדברים?
אולי פעם תשימי לב
פעם אחר פעם את אומרת משהו שזה גורם לי לרצות להתרחק ממך…
תחזירי לי!
אני רוצהה לשמוע את המוזיקה הזאת!!! למה את לא מרשה לי??. אני מבינה שיש בזה משהו לא טוב…אבל אני ממש אוהבת מוזיקה!!! אז אני לא אשמע את המוזיקה הזאת…. לאאאאא למה את לוקחת לי את האמפי
לאמוש באהבה
רציתי לכתוב לך מכתב להגיד לך תודה על כל מה שנתת לי מאז שנולדתי עד עכשיו. תמיד את משתדלת לתת לי כל מה שאני צריכה, משתדלת לא להתעצבן עלי למרות שאני במקומך הייתי מתעצבנת עלי מזמן.
זה לא מה שחשבת!
אז אני מראה כאילו לא הפנמתי.. אבל זה כל כך לא נכון! בתור אמא יש לך השפעה ענקית עליי! ואני באמת לוקחת את מה שאת אומרת לי לחיים, ללב.. אבל קצת קשה להוריד את הראש ולומר
מודה באשמה
אני נקלעת לסיטואציה הזאת כמעט כל יום. ועכשיו כמעט כל שעה אין לאן לברוח, אין מבחנים, אין עבודות בעצם יש אבל בקטנה, כמעט ולא עסוקה בלימודים.. בואי תעשי גרביים, בואי תקפלי כביסה, תחליפי טיטול.. אני כברר
מכירות(?)הרבה שנים
היי אמא. הרבה זמן לא כתבתי עליך(לעצמי) הפעם אחרונה הייתה כשהייתי רחוקה מהבית וכתבתי לך שיר. היום אנחנו בבית כבר המון זמן יחד בגלל הנגיף שהקב"ה מחליט להשאיר לו עדיין מקום בעולם(לטובתנו בטוח) אז אמא, את כנראה לעולם
רוצה לומר לך אמא
המבט מתקדר בפנים זה בוער את הבעיה לאתר רוצה להשתחרר
את יכולה לשמור עליי?
הכל התחיל כשנסעתי באוטובוס. (זה היה לפני הרבה זמן, לפני עידן הקורונה). בכיסא לפני ישב איזה חב"דניק, עם הבן שלו. הוא היה משהו כמו בן שנתיים. אחרי איזה עשר דקות של נסיעה, הנהג הדליק שירים. והחסיד
מכתב להורים
אתם רואים שאני מנסה להתקדם אז למה אתם מקשים עליי?? כאילו לא מספיק קשה לי יש דברים שאני לא רוצה להשתנות בהם זה שאני לא שואפת להיות חסידית זה לא אומר שאני עוד שניה חילונית אוקיי????
למה להרוס?
למה אמא לא מצליחה להבין ללבי? בואו נתחיל מההתחלה: כמעט כל בוקר המצב רוח שלי לא משהו כשאני קמה וכשכן יש לי מצב רוח טוב חייב לקרות משהו שיהרוס אותו… אמא קוראת לי:"משי, בואי בבקשה…" ואני
אמא, למה?
אמא, קשה לי אני לא אוכלת כי קשה לי אני לא עוזרת כי קשה לי אני מסתגרת כי קשה לי אני שותקת כי קשה לי אני כועסת, צועקת, עושה דרמה, כי הראש שלי עושה דרמה שלא
