רק שהכל בסדר/5
כל כך קיוויתי שזה ייתן לך פתח לבוא ולספר לי מה קורה, איך את מתמודדת. ומשום מה
כל כך קיוויתי שזה ייתן לך פתח לבוא ולספר לי מה קורה, איך את מתמודדת. ומשום מה
אבל עדיין חסר לי מתשומת לבך
שירי שלי, את כבר ישנה. אני יודעת.. הרגשתי צורך לבדוק את זה הלילה, אחרי שדיברנו. שאת מכוסה. שטוב לך. שהמזגן לא קירר לך מדי את החדר. אני יודעת שאני מגוננת, אולי מדי.. אבל הערב זה היה
ביצים. גבינה. סלט. הם היו קרש ההצלה שלי הערב. ואני נאחזתי בהם עד כמה שיכולתי. אם בד"כ ארוחת ערב פשוטה וקלילה כזו לקחה ממני כרבע שעה של הכנה, הפעם הסיפור היה שונה. את בחדר שלך. הדלת
שירי שלי, אני רוצה להאמין שאת לעולם לא תדעי שאני זו שכתבתי את המילים כאן, שזה ירגיע אותי.. אני רוצה לכתוב לך בצורה הכי פתוחה וכנה שיש ומצד שני גם לתת ביטוי לרגשות שלי. למחשבות שלי.
ישבנו בסלון לשוחח, שבועיים לפני חג השבועות. הסברתי, ביקשתי, אפילו התחננתי: "את חג השבועות נעשה אצל סבא! אבא שלנו חוגג לו למעלה עם המלאכים, ואנחנו לא יעזרו לנו כ-ל המאכלים החלביים והבשרי…! בואו וניסע לסבא, נעשה
הפעם אני הולכת לכתוב טור קשה לעיכול. אני יודעת בוודאות שיקומו לי מתנגדות לרוב, ושהטוקבקים כאן ירעידו אדמה, אבל הרגשתי שאני חייבת לעשות זאת – כי זו האמת, וזאת גם האמת שלי. ומי שתהיה עם ראש
השבוע החלטתי שאכתוב על נושא שמאד מטריד ומכאיב לבת שלי. היא מרגישה שהתפילות שלה לא נענות. "התפללתי כל כך הרבה" היא שופכת את ליבה באחד הערבים, "כל כך רציתי שה' יעשה שיהיה לי —, אפילו אמרתי
בעצת אחת עם צוות האתר, אני ניגשת לכתיבת הפוסט הזה. ובאמת, הגיע הזמן אחרי יותר מחצי שנה שאני כותבת כאן, שנכיר קצת יותר. אז איך הכל התחיל? בבוקר יום א' דחג החנוכה תשע"ט, פנתה אלי בת
לא חלפו דקה או שתיים, ונקראנו להיכנס לטיפול. ה', תודה! אני מברכת בלי קול, ומחכה בקוצר רוח לסיום הבדיקה כדי לברר עם בתי מה לה ולזו. "תגידי" שאלתי כשיצאנו אל הרחוב, "מי זאת שדיברת איתה בלובי
בדור שלנו ב"ה הכל זמין. הכל בכל מכל כל. החיים שלכן תותים. פודינג וניל ומעל זה קצפת עם דובדבן. כואב הראש? אמא, תביאי לי בבקשה כדור נגד כאבים. רעבה? המורה, אפשר מים חמים מחדר המורות בשביל
כנגד ארבע בנות דיברה אמא: אחת חכמה – לא נכנסת לעימותים מיותרים אחת מפריעה – כל הזמן יש "אקשן" סביבה אחת (שמשחקת אותה) תמימה. מכירות את זה? ושאינה יודעת לשלוט – ביצר לשלוט…. כן, אנחנו בסיום
מהי תפילה? ברכות השחר חפוזות לפני הקפה? ברכות השחר בהילוך איטי אחרי ארוחת בוקר מלאה? אולי כל התפילה? אולי. אני יודעת כמה התפילה חשובה והכרחית, מאוד רוצה שילדי יתפללו בכל יום כמו כל אמא יהודיה, ומשדלת
וזה אומר: נקיונות, קניות של אוכל, בגדים, נעליים, חיפוש תעסוקה אינטנסיבית לילדים הקטנים, וכו'. לכן בימים אלה, אני בתור אמא הופכת לכלבוייניקית: גם אמא (ככה ה' רצה), גם ליצן החצר (בידור לכל דורש), שיפוצניקית לעת מצוא
את מחבקת והכל נגמר באהבה
וגם אם את טועה ופוגעת בי את מבקשת
סליחה
פליז
תפסיקי לשאול לאן אני יוצאת
תפסיקי לבדוק לי תשירים
הלכתי אחורה וחשבתי, מתי הפסקתי לשתף אותה בדברים?
פעם אחר פעם את אומרת משהו שזה גורם לי לרצות להתרחק ממך…
אני רוצהה לשמוע את המוזיקה הזאת!!! למה את לא מרשה לי??. אני מבינה שיש בזה משהו לא טוב…אבל אני ממש אוהבת מוזיקה!!! אז אני לא אשמע את המוזיקה הזאת…. לאאאאא למה את לוקחת לי את האמפי
רציתי לכתוב לך מכתב להגיד לך תודה על כל מה שנתת לי מאז שנולדתי עד עכשיו. תמיד את משתדלת לתת לי כל מה שאני צריכה, משתדלת לא להתעצבן עלי למרות שאני במקומך הייתי מתעצבנת עלי מזמן.
אז אני מראה כאילו לא הפנמתי.. אבל זה כל כך לא נכון! בתור אמא יש לך השפעה ענקית עליי! ואני באמת לוקחת את מה שאת אומרת לי לחיים, ללב.. אבל קצת קשה להוריד את הראש ולומר
אני נקלעת לסיטואציה הזאת כמעט כל יום. ועכשיו כמעט כל שעה אין לאן לברוח, אין מבחנים, אין עבודות בעצם יש אבל בקטנה, כמעט ולא עסוקה בלימודים.. בואי תעשי גרביים, בואי תקפלי כביסה, תחליפי טיטול.. אני כברר
היי אמא. הרבה זמן לא כתבתי עליך(לעצמי) הפעם אחרונה הייתה כשהייתי רחוקה מהבית וכתבתי לך שיר. היום אנחנו בבית כבר המון זמן יחד בגלל הנגיף שהקב"ה מחליט להשאיר לו עדיין מקום בעולם(לטובתנו בטוח) אז אמא, את כנראה לעולם
המבט מתקדר בפנים זה בוער את הבעיה לאתר רוצה להשתחרר
הכל התחיל כשנסעתי באוטובוס. (זה היה לפני הרבה זמן, לפני עידן הקורונה). בכיסא לפני ישב איזה חב"דניק, עם הבן שלו. הוא היה משהו כמו בן שנתיים. אחרי איזה עשר דקות של נסיעה, הנהג הדליק שירים. והחסיד
אתם רואים שאני מנסה להתקדם אז למה אתם מקשים עליי?? כאילו לא מספיק קשה לי יש דברים שאני לא רוצה להשתנות בהם זה שאני לא שואפת להיות חסידית זה לא אומר שאני עוד שניה חילונית אוקיי????
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
כל הזכויות שמורות לאיטי פרוס, תשע"ח.
עיצוב: סטודיו נחמי שלנגר איור: אלישבע מימון בניית אתרים: נטוורקינג – אתרים שעובדים בשבילך