מכתבים אחרונים:

לך הכל היה קל

חייבת לשתף מישהי…חני חברה שלי שלחה לי היום מייל עם ההודעה הבאה : "מיטל, חבל שאת לא מדגישה

Mom, look for me

לפעמים ואפילו תמיד אתן מסוקרנות לדעת מה מצבה הרוחני של בתכן והאם היא בירידה או

מכתבים אחרונים מאמהות:

רק שהכל בסדר/ 2

ביצים. גבינה. סלט. הם היו קרש ההצלה שלי הערב. ואני נאחזתי בהם עד כמה שיכולתי. אם בד"כ ארוחת ערב פשוטה וקלילה כזו לקחה ממני כרבע שעה של הכנה, הפעם הסיפור היה שונה. את בחדר שלך. הדלת

רק שהכל בסדר

שירי שלי, אני רוצה להאמין שאת לעולם לא תדעי שאני זו שכתבתי את המילים כאן, שזה ירגיע אותי.. אני רוצה לכתוב לך בצורה הכי פתוחה וכנה שיש ומצד שני גם לתת ביטוי לרגשות שלי. למחשבות שלי.

אמא תמיד אוהבת

ישבנו בסלון לשוחח, שבועיים לפני חג השבועות. הסברתי, ביקשתי, אפילו התחננתי: "את חג השבועות נעשה אצל סבא! אבא שלנו חוגג לו למעלה עם המלאכים, ואנחנו לא יעזרו לנו כ-ל המאכלים החלביים והבשרי…! בואו וניסע לסבא, נעשה

העיקר (ו)הבריאות

הפעם אני הולכת לכתוב טור קשה לעיכול. אני יודעת בוודאות שיקומו לי מתנגדות לרוב, ושהטוקבקים כאן ירעידו אדמה, אבל הרגשתי שאני חייבת לעשות זאת – כי זו האמת, וזאת גם האמת שלי. ומי שתהיה עם ראש

לשווא?!

השבוע החלטתי שאכתוב על נושא שמאד מטריד ומכאיב לבת שלי. היא מרגישה שהתפילות שלה לא נענות. "התפללתי כל כך הרבה" היא שופכת את ליבה באחד הערבים, "כל כך רציתי שה' יעשה שיהיה לי —, אפילו אמרתי

נעים להכיר

בעצת אחת עם צוות האתר, אני ניגשת לכתיבת הפוסט הזה. ובאמת, הגיע הזמן אחרי יותר מחצי שנה שאני כותבת כאן, שנכיר קצת יותר. אז איך הכל התחיל? בבוקר יום א' דחג החנוכה תשע"ט, פנתה אלי בת

לשון הקודש

לא חלפו דקה או שתיים, ונקראנו להיכנס לטיפול. ה', תודה! אני מברכת בלי קול, ומחכה בקוצר רוח לסיום הבדיקה כדי לברר עם בתי מה לה ולזו. "תגידי" שאלתי כשיצאנו אל הרחוב, "מי זאת שדיברת איתה בלובי

בא לי אקספרס

בדור שלנו ב"ה הכל זמין. הכל בכל מכל כל. החיים שלכן תותים. פודינג וניל ומעל זה קצפת עם דובדבן. כואב הראש? אמא, תביאי לי בבקשה כדור נגד כאבים. רעבה? המורה, אפשר מים חמים מחדר המורות בשביל

סדר בחדר

כנגד ארבע בנות דיברה אמא: אחת חכמה – לא נכנסת לעימותים מיותרים אחת מפריעה – כל הזמן יש "אקשן" סביבה אחת (שמשחקת אותה) תמימה. מכירות את זה? ושאינה יודעת לשלוט – ביצר לשלוט…. כן, אנחנו בסיום

עת רצון

מהי תפילה? ברכות השחר חפוזות לפני הקפה? ברכות השחר בהילוך איטי אחרי ארוחת בוקר מלאה? אולי כל התפילה? אולי. אני יודעת כמה התפילה חשובה והכרחית, מאוד רוצה שילדי יתפללו בכל יום כמו כל אמא יהודיה, ומשדלת

תלונות תלונות שבא לבכות…

וזה אומר: נקיונות, קניות של אוכל, בגדים, נעליים, חיפוש תעסוקה אינטנסיבית לילדים הקטנים, וכו'. לכן בימים אלה, אני בתור אמא הופכת לכלבוייניקית: גם אמא (ככה ה' רצה), גם ליצן החצר (בידור לכל דורש), שיפוצניקית לעת מצוא

משעממממם

מהה – שהה – עהה – מממממממם לי!!! את באה אלי בטענה, ותופסת אותי בדיוק באמצע שטיפת המטבח. מיד המגב שבידי הופך לרמקול נייד, ואני מתחילה בהופעה שלא הייתה מביישת את גדולי הזמר החסידי (כמובן בתנאי

מכתבים אחרונים מבנות:

תכ(ח)בדי אותי?

אבל לא, את לא שומעת אותו. את הבכי הזה. המון זמן שאת לא שומעת אותו. את עסוקה. את מאד עסוקה. כי הרי "מישהו צריך לפרנס את הבית הזה", ברור… והמישהו הזה, הוא את. כי אם אין

אם רק היית סומכת עליי יותר

הגעתי לסף מסוים איתך. אני כבר לא יכולה ככה יותר. אני חייבת שתאמיני לי. תאמיני בי. כמה אפשר לראות את המבט המאוכזב הזה אצלך בעיניים? כשאני לא מתפללת.. או מתלבשת כמו שאת היית רוצה.. אני מבינה

רק שהכל בסדר/5

אמא, אני פחות טובה ממך בכל הקיטש והלבבות שאת מרעיפה לכל עבר. אני יותר מעשית. פרקטית. שכל ישר כזה כמו שאבא תמיד אומר:) ומקיים. שלא תביני אותי לא נכון, זה לא שאני לא אוהבת את הדרך

בעיה שלי!!

אז זהו שאת תהיי חייבת לקבל אותי ככה אני וכזאת אני עם מה שאני ועם מי שאני כן, אני מתמודדת אני מודעת לזה שאני לא מושלמת את אמורה להיות שמחה שאני מציגה בפנייך את האמת בלי

רק שהכל בסדר/3

וואו, שירי כמה דרמה ליום אחד. סה"כ פתק שאת כותבת בפון. וכנראה שהוא יהיה ממוען לאף אחד, במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב אולי אקרא אותו אני בעוד חצי שנה כשאעשה סוג של סדר בפון. או שלא.

אמא, גדלתי

  תקשיבי לי באמת, עם כל הלב תביני אותי שלפעמים לי כואב. תפנימי שאני גדולה לקבל החלטות משלי, שאני בתך הקטנה, כבר גדלה מזמן, וזה לא שלילי. מתי יהיה מישהו שאותי באמת יבין, ויאסוף את השברים.

אמא, את יודעת?

משמאל מספרת לי שעל הכל היא מדברת עם אמא שלה, ומאחוריי מתפארת שאין כמו אמא שלה שהיא הכי בעולם. אמא אמא אמא אמאאאאאאא דאייייייי אני לא יכולה יותר לשמוע את המילה הזאת!! אני מקנאה, נשרפת מבפנים,

אהבה בדרך שאני מבינה

הרבה פעמים אני רוצה להגיד לך את זה אבל אין לי מספיק אומץ, אני בטוחה שאת אוהבת אותי, את הרי אמא שלי.. אבל לא תמיד אני מצליחה לראות את זה כלפי חוץ.. כשאת לפעמים עסוקה וקצת

אוהבת אותך!

אבל למה? למה תמיד אנחנו רבות? דייי נמאס לי מהמהריבות! אבל גם את צריכה לתת לי ספייס לראות את מה שכולן רואות כי אני יודעת להבדיל בין הטוב לרע. אני כבר לא ילדה קטנה. תני לי

ביקורת

אולי יש לה ציפיות גבוהות מדי, אולי היא מאמינה שאני מסוגלת ליותר. אני לא ממש יכולה להצביע על סיבה ברורה. היא כל הזמן מבקרת אותי. אני לא אלאה אתכם בדוגמאות. היא מעירה על הדרך בה אני

אמא הכי בעולם

לפעמים אני חושבת שאני לא מספיק מעריכה לפעמים אני חושבת שהיה מגיע שאומר תודה כי על כל מה שאת עושה בשבילי אמא לא אוכל להחזיר פרוטה על הדאגה על האהבה על הנתינה על המסירות גם כשקשה

לאמוש היפה שלי!

בכל מקרה גם אם לא, יש מילים שקשה לי להגיד כי זה ישמע מוזר, כי.. אנחנו מתווכחות הרבה על כל מיני דברים וזה בעיקר בגללי – אז דבר ראשון סליחה😣😣 אני באמת משתדלת אבל לא כ"כ

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?