כתבות אחרונות:

מבולבלת!

איך הטיפול יעזור אם לא תספרי למטפלת הכל?

החיים אחרי המוות /פרק 1

עוד יום שישי בשבוע. הכל היה נראה רגיל. יצאתי מהכיתה אחרונה, איחלתי שבת שלום למורה והתקדמתי לכיוון הבית. הרחוב היה עטור בעלי שלכת שאך זה עתה נתלשו מן העץ, רוחות התפרעו ברחובות וקור עז שרר. ארובות

עושה תשובה /פרק 2

גדלתי ילדות לא כל כך יציבה. עברתי שמונה בתי ספר. הראש שלי לא היה בלימודים. יותר בהישרדות. לא הייתה לי סבלנות לכל הלימודים של בתי הספר בהם הייתי. הגעתי לקיבוץ כילדת חוץ עם אחותי ולא היה

י"ט כסליו הוא שלי

אמנם גיליתי עם הזמן, ככל שאני עמוק בתוך החסידות, בתוך הלימוד, ההתנהלות, ההיכרות שלי עם חב"ד ועם הרבי שלי ואדמו"ר הזקן, שי"ט כסליו שלי, הוא בעצם של כולנו. ברוך השם זכיתי שנה שמינית לקיים י"ט כסליו

אני לא נוסעת

החגים כבר עברו להם מזמן, חודש חשוון בעיצומו, עלי השלכת מונחים ברפיון על הקרקע, והחורף כבר מורגש באוויר…

עושה תשובה

כשהייתי קטנה הייתי מכורה לבזוקות. הן היו צבעוניות וקופצניות והייתי מקבלת מאבא שלי חבילות שלימות, יושבת ופותחת אחת אחת, ועד שלא ממצה מכל אחת את כל ההנאה והמתיקות שלה, לא עוברת לבזוקה הבאה. השיא היה העתידות

למה זה בושה??

לפני 660 ימים החיים שלי השתנו. זה היה כשהייתי אצל הרבי. ולצערי, הם לא השתנו לטובה. ההפך, הם נהרסו. נהרסו לגמרי. שם, במקום הכי טוב שיש, עברתי טראומה. וזה השפיע עלי מאוד. הרס כל דבר טוב

כל אחת אחרת

לפני כמה שנים נסעתי עם אמי לערב מחזק – כך היה כתוב במודעה המעוצבת. לערב הזה, תגיע אישה שמתמודדת עם נכות ותדבר על המסע שעברה. נכנסנו לאולם הקטן, וסביבנו ישבו עוד עשרות נשים ובנות, במגוון גילאים.

אסור שאף אחד ידע

אמא שלי חושבת שהיא מכירה אותי. החברה הכי טובה שלי, טוענת שהיא יכולה לקרוא את המחשבות שלי. אחותי שחולקת איתי את אותו החדר, סבורה שהיא יודעת עלי הכל. האמת היא שכל אחת מהן מכירה רק קצת

כשחווים רק חלק מהסיפור

למה? למה כ"כ הרבה רע נראה לעין, למה כ"כ הרבה סבל אנשים חווים, כ"כ הרבה מועקות וקשיים נראים בעולם וכ"כ הרבה נסיונות מורגשים אצל הרבה מאתנו. מהו הטוב הנסתר שמדברים עליו מכל עבר? למה המציאות נראית

כשהאוכל נהיה משהו מסוכן

באופן כללי כולנו, כל הנמצאים תחת השפעתה של התרבות המערבית, בעלי הפרעת אכילה כזו או אחרת. תרבות הרזון השתרשה ומשפיעה בעוצמה על דימוי הגוף והקשר של כולנו לאוכל. רזון הוא סמל ליופי, הצלחה, שליטה וביטחון ומי

אולי מחר?

חזרתי מבית הספר בידיעה שיש לי הרבה דברים לעשות… העבודה בהיסטוריה, השיעורים במתמטיקה שלא נגמרים, ללמוד למבחן באנגלית ושלא נדבר על כמויות העמודים בלשון שלא נגעתי בהן מיום רביעי שעבר, ומה עם המחויבויות שלי בבית? וההתוועדות

מה למדתי ביום שישי האחרון

יום שישי, 14:35. אני רצה לתחנה המרכזית בסערה, מנסה לא לדרוך על אף אחד. אבל ממהרת טילים, האוטובוס יוצא עוד חמש דקות בדיוק בקומה השלישית. והוא האוטובוס האחרון כמובן. למה דווקא האחרון? כי ככה אני, ואין

אני מעיזה לכתוב את האמת

זו שוב הצמרמורת הזו שעוברת לי בעורף בכל פעם שאני מדברת על הבית שלי. סוג הרגשה שאני לא מכירה ואני צריכה להבין למה כ"כ לא נעים לי השיח הזה… לפני חודשיים עליתי לכיתה ט' מבית ספר

יום ראשון בתיכון

הייתי בת ארבע עשרה וקצת כשנכנסתי לתיכון בית חנה בירושלים היישר מחממת בית יעקב. ילדה גבוהה יחסית, עיני דבש שואלות, שותקת ממבוכה מבחוץ וצועקת בלב מפחד. על הגב תיק כתום וחום הכי יפה ויקר שהיה בחנות.

איך התפטרתי מהבלאגן

היי חברות עד לפני שנה לא הייתי חושבת אפילו לכתוב פוסט בנושא כזה ובטח שלא לתת טיפים בעניין. אבל, לפני כשנה מיציתי את הבלגן האיום ששרר בחדר ובחפצים שלי באופן כמעט תמידי ובהחלטה של 'מכאן אפשר

למה אלוקים הוא לא כמו שחשבתי

ילדה בת חמש הייתי, כשהתחלתי להרהר במשמעות המושג אלוקים – שמדברים עליו ואליו כל הזמן. דמיינתי את ה' כמו סבא גדול עם זקן לבן ארוך שמסתכל עלינו מלמעלה. קצת בגרתי, והתחלתי להפנים את מילות שיר הילדות

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?