נחשוב כאילו אנחנו ציפורניים. ילדות קטנות ותמות בדור חלוש וגלותי שהחיות האלוקית בנו מועטה

כל אחד ואחד לא משנה מהי הדרגה שלו, באיזה מצב הוא נמצא כעת בגשמיות או ברוחניות, הוא הדבר הכי יקר שנמצא ושקיים עלי אדמות !

הם נלחמים, סוערים, לא חושבים על שום דבר חוץ מאשר לנצח את היריב

כשנענה על השאלות האלה בכנות… פתאום כל כך נרחם על עצמנו! איפה אנחנו נמצאות!

אחד הדברים שאנשים אוהבים ומחפשים – כל מיני אבחונים וגרפולוגיה…

קודם כל נסביר מה זה "מלך בשדה" ובעז"ה בשבועות הבאים נעמיק עוד;)

למה אני צריכה לגרור את השרירים שלי מהמיטה וכל כך להתאמץ בשביל לצאת מהמצב רוח הרע?

קודם נבין למה בכלל אנחנו צריכות לאכול לחם! אף פעם לא חשבתן על זה שזו פשוט בושה?

הדברים הנחותים כביכול, שהאדם לא שם לב עליהם ולכן 'דורך' עליהם

אור וחושך זה אותו דבר. כמו ההבדל בין בובה עם שיער סגול לבובה עם שיער כחול.

הכיצד מבקשים מאיתנו באותו הלב ובאותו הזמן, גם לאהוב את השם וגם לירא מפניו?!

ביטנו מקרקרת, לא נחמד, לא נעים. דמעה מבצבצת, דמעה של רעב

מכירות את זה שיש תחרות בין קבוצות, ואתן נורא אוהבות קבוצה אחת ומתפללות שהיא תנצח?

בית גדול יותר, אלוקי יותר, מפואר יותר,  מושלם יותר !!

אז אין צורך להשוות אותך למישהי אחרת. או ל"כולם" כי את לא.

כאילו 'מבלי לשים לב' סיום התורה 'נפל' בתשעת הימים-סוג של חולשה

כמה קשה לנו לפעמים לקיים את הדברים הכי בסיסיים…. ומי כמונו יודעות שבאמת צריך מסירות נפש בשביל זה.

הרבה דברים לא כמו שהם 'צריכים להיות', אז מה כבר יכולני לעשות?

זה מפחיד. להצליח, להיות מאושרת, להיות מוכרת. כל אחת ופחדיה…

אז יש לי תאווה. תאווה מטורפת ומעצבנת. הייתי רוצה להיות בלי תאוות

תחשבו על האדם הכי מסכן שאתן מכירות. תכפילו בעשר. תכפילו עוד פעם בעשר.