פוסטים אחרונים על משפחה:

בתכל'ס

גם אם אהיה בקצה העולם,
יש לי על מי לסמוך.

עוד על משפחה:

אמא, לאאא

לאחרונה, המקום הזה הוא הבית השני שלי. נכנסתי פנימה, התקדמתי לכיוון החדר של אימא. המקום הזה פשוט גיהינום, או כמו שאימא אומרת – גיהינום מטופח… הפעם נכנסתי לחדר עם שני בלונים של 'רפואה שלימה', וחיוך גדול

אין לי איפה להיות בשבת

אני מרגישה. קרה לכן פעם שלא היה לכן איפה להיות בשבת? לי כן. וזו הסיבה לתחושה הרעה שאני מרגישה. אבא נוסע עם אח שלו, אין כניסה לילדים (ות). אמא נוסעת עם חברה. סבא וסבתא מתבודדים ומבודדים

משהו מהלב

אני רואה, מתפרקת והדמעות כמעט זולגות ומבינה יותר מכל מה זה לב שנשבר לחתיכות הדחייה ההתעלמות וגם שם היד שבורחת הצחקוק המבט והחשיבה שההיא לא מוצלחת ההבעה המתחסדת של הגדולים ש"מבינים" ו"חפצים בטוב" אבל באמת שם

זהו???

שעות של ריצות חיפושים ותרופות, רופאים ומכונות. פתאום בווווווווווום. ברוך דיין האמת. לוויה. בכי. הספדים. הכל קורה מהר כל כך. סבתא לאן הלכת? תראי איך כולם בוכים פה. אולי תקומי פתאום??? זה לא הגיוני שהלכת. הרי

רק רציתי שתביני

רציתי שתביני כ"כ נסיתי להסביר שתביני את המקום שלי ותזדהי כי פעם היית כזו והשתנית וזה כואב לי עצוב וחסר וכשסיימתי ושתקתי וחיכיתי להבנה לאהדה הסתכלת עליי ואמרת

גוזל

כמו גוזל בקן
שמרגיש מרחוק
את אמו מגיעה

לבקש כמו גדולה

אני בכיתה י"א. ב"ה אני בת שכל הורה היה חולם לבת כזו. בלע"ה! ב"ה, אני מצליחה בתחום הלימודי, בתחום החברתי, ותמיד משדרת אווירה כיפית ושמחה סביבי. באמת שכיף לי וטוב לי. אבל.. והאבל הוא מאוד גדול.

אי אפשר לעכל

אלוקיםםםם תן לי. תן לי לראות את הטוב. כי זה קשה קשה מידיי. לא מעכלת. אוף אוף אוףףףף למה עוד? למה ככה??? איך היא תמשיך לחייך? להשפיע חום ושמחה לכולם, להיות שליחה של הרבי, איך?????? ילדה

אוהבת אותך סבתא?

בכיתי אתמול כל הלילה… מה, אני עד כדי כך בזויה בעינייך? לא צנועה? לא מכובדת? עד כדי כך, שאפילו הסייגים והגדרות הרבים שקבעה ההלכה, הם לא מספיקים במקרה שלי? בדקתי בהרבה מקומות. בשום מקום לא מצאתי

חלום חיי

מאז שנולדתי אני מחכה להם, לאמא, ואבא. וגם אני מחכה לו, לבית, מוכנה שהוא יהיה קטן אבל רק, שיהיה. יש לי בית, ואמא ואבא. אבל הם כאילו לא קשורים אלי, למשפחה. אוהבים, מרחוק. מחנכים, מרחוק. מחבקים,

החיבוק שלי מאבא

ואתה הסתכלת עליי וחייכת חיוך ואמרת שזה כבר לא כל כך מתאים הייתי בת עשר וחצי אולי אחת עשרה והתחלתי לבכות לא הצלחתי לדמיין חיים בלי חיבוק אמיתי מאבא לא רציתי לגדול הרגשתי שזה סוף העולם

איך השתנית לי?

כן אחי התאום שדומה לי בדיוק שהערצתי וששבתות שחזרת מהישיבה בשבילי היו וואווו שברת אותי. איך???! איך למען ה' הגעת למצב הזה??? ואיך אני לא ידעתי?? איך לא תפסתי ?? איך לא הבנתי לבד?? ונסעת לך…

רחוקה מהמשפחה

קשה לי בחיי. הדמעות כבר פורצות ללא מחאה. למה? למה אני שואלת את עצמי. למה זוהי משפחתי? קשה לי בבית, משפחה יקרה. נכון, זה נשמע רע. אבל אני לא מחליקה את הצביטה. בית? בית זה מקום

ילדה חזקה של אבא

הכאב הזה. די. מסתכלת לעבר החלון, לאחרונה מדי מחוברת לדומם הזה. מרגישה שדרכו יכולה להתחבר לאבא, דרך השמיים הגבוהים כל כך. מסתכלת לשמיים ומרגישה שאבא נועץ בי מבט חזרה. אבא רואה אותי עם כל הכאב והגעגוע

לא מקשיבה יותר

מחוץ לחדר כמה מטרים ממני אני שומעת לחשושים יאוו שאני סקרנית מה זההה אני חייבת לדעת אחותי הגדולה, אמא שלי, אבא שלי, אח שלי כולם כולם יושבים ומדברים ומדברים ומדברים ומה איתי? אה שכחתי, אני קוראת!

#די_לרחמים_העצמיים

כי יש לי אחות שהיא לא. ולכן מותר לי לכעוס כי אני מתגעגעת. ומותר לי להתעצבן כי אני מתוסכלת. ומותר לי הכל בעצם כי היא לא פה. ולמה רק לידה אני האחות הטובה שמסכימה להכל. ולמה

למה להסתיר?

כולם ידברו על זה, יתפללו. ויש כל כך הרבה אירגונים מדהימים שמשתדלים לעזור. יתומות יכולות לצאת יחד לשבת משותפת. בנות עם סוכרת, משפחה עם ילד מיוחד. הכל כך מוכר, ידוע ו"הם סה"כ לא אשמים" אפילו הורים

לא מסכןן!!!

חמודד אבל מאודדדד קטן כלכך… שאני כלכך אוהבת!! מיוחד! באמת מיוחד! ולא סתם מיוחד…! עם תסמונת דאון. אני כלכך אוהבת אותו… כלכך כלכך שאתן לא יכולות להבין!!! אי אפשר להבין…!! החיוך שלו ממיס הצחוק שלו נותן

שקר החן (?)

אני נערה סטנדרטית, אני חושבת;) שאוהבת לקנות מלא בגדים כל הזמן ולהתלבש ולהתייפף וכאלה אהה ושכחתי.. יש לי אחות גדולה. יש לי עוד כמה וכמה וכמה חוץ מזה (כן, אנחנו בהחלט הרבה:)) אבל אחת כזו שכבר

צריכה אותך, אמא.

מרגישה ילדה קטנה שצריכה את אמא. אני מחכה לך, אמא. מחכה שתתייחסי אליי. מחכה שתשימי לב. אבל את לא שם. את תמיד עסוקה, כאילו אין לך זמן בשבילי. העבודה, הבית, אחיי הקטנים, הפלאפון, גוזלית את כל

גלילה לראש העמוד