ונפש אחת ריקה. אותן מלחמות שניצחו אותה והוסלקה.

נפגש עם כמרים, נכנס למנזר. אך חייו היו מרים, הרגיש כה זר.

מי שאין רוחו משוטטת במרחבים אין לו הריסות רוחניות

עוד לילה עבר ועשיתי משהו שאבא שלי לא אוהב

אוֹ-אָז בִּקְעָה לָהּ תְּפִלָּה "מֶלֶךְ עוֹלָם, אֶלוֹקַיי גֶּשֶׁם מִמַּעַל טָפְטֵף פְּתַח מַעֲיָן דִּמְעוֹתַיי"

ודמעת עליי וצעקת. שאולי אהיה משהו אחר. מישהו שלא הייתי אף פעם.

למה אני כל כך רוצה להתחבר, ותהום עמוקה יש בינינו.

יש חובה לעבוד יום יום, בוקר וערב במסירות ובדבקות ובעיקר בעקביות!

"איך זה הגיוני שאתה הבאתי לי דולר. וברכת אותי לברכה והצלחה. רק יצאתי ומיד נפלתי?"

פשוט האמונה שלנו היא שהקדושה של הרבי לא טמונה מתחת למצבה, אלא חיה פועמת בבית חיינו 770

תקשיבו אני צ'כה את עזרתכם דקה אני בת ממש חב"דניקית בנשמה חח אבל אינלי משפיעה… זה כזה נורא? כאילו היה לי משפיעה ולא כל כך הסתדרתי והתחברתי וזה ומצד אחד אני ממש ממש רוצה משפיעה! גם

אני לא יכולה לתאר לכן מה זה היה בשבילי פשוט נשפכתי, בכיתי והתרגשתי ממש.

עכשיו המקום שלי הוא לא פה. הוא רחוק. מאד.

עכשיו זה רק אני ואני, ואני צריכה להחליט מה טוב בשבילי, ולא מה טוב בשביל הסביבה.

אני יודעת שכתבתי בסערת רגשות ולכן לא בטוח שתבינו

עִתִּים מַחְנִיקָה צְעָקָה. רוֹצָה שֶׁכֻּלָּם יֵדְעוּ אוֹתְךָ, שֶׁיֵּדְעוּ כַּמָּה שֶׁאַתְּ…

אני מזכירה לעצמי שבעצם אני גם דתייה. חרדית אפילו חב"ד. אבל בתכלס מזלזלת.

לא רוצה. מעדיפה את החיים ככה, כמו שהם.

אני מאותגרת. באמת שאני רוצה…

'אז אולי אני לא כזאת רעה?' אני נושפת נשיפה אחת.

אני מרגישה כאילו בעולם אחר, בעולם של מעלה. מוקפת באלפי מלכים.

תבני ירושלים, תשמחי עם יקירייך, ביום בו תתגשם תקוות חיי

היא אוהבת אותנו כלכך – אז בואו ונאהב אותה בחזרה!

אַחַת וְאַחַת טִפּוֹת דָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. אַחַת וּשְׁתַּיִם תְּלָאוֹת בַּדֶּרֶךְ אֶל הַחֹפֶשׁ