אפילו לחשוב על זה שהחופש הולך להיגמר מתישהו עושה לי כאב ראש…

אני רוצה שההורים יאכזבו ממני? את באמת חושבת שאני לא מנסה?

תלמידה אחת, שקשה לה ללמוד. ששונאת את הבית ספר, שמחכה לחופש הגדול.

מילדה בכיתה ח' אני עוברת להיות תלמידת תיכון, מרגישה שעוד רגע חתונה.

אני רגילה למשהו אחר. לא יכולה לחזור בבום. ואני לא היחידה.

אין לי מקום בבית-לא-בית הזה. אני צריכה פינה יציבה וחזקה.

מכירה את המשפט 'אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני'? אז אני רוצה לומר לך שיש

מתיישבת על הכסא ומנסה לפענח את הצורה הגיאומטרית שלו…

שומעת מילים שומעת שיעורים, ובאמת שכבר נגמר לי הכח.

הציון יתנוסס מעיד לכל: הנה תוצאה של עצלות

זה לא שהפסקתי להשקיע במתמטיקה. אני פשוט מנסה לפתור משוואה עם שני נעלמים.

שיבוא, שיבוא! עם כל זה, אחכה לו…

היא אמא מושלמת!!!! אל תחשבו. באמת. אבל בקטע הזה אני נורא מפחדת.

עם כתיבה ממזגת אין לי בעיה, אני מתפקדת לא רע בתוך תוכי

או שאת נחמדה לכולם, או שאת מעירה לכולם

אתן נותנות לנו שיעורים, ומצפות שנעשה אותם בזמן. אתן נותנות לנו עבודה, ומצפות שנגיש אותה בזמן.

אני פשוט מבינה כמה מרחנו את הזמן ביסודי. בחשבון למדנו 3 נושאים כל השנה

איפה שעצרנו אי שם בכיתה עם ארבע קירות לפני ימים שנדמים כשנים רבות

היא מדברת אל הציפורים שבוודאי מקשיבות לה

היום לקחו להרבה בנות מהכיתה שלי את הסמארטפון

ישנתי אכלתי אכלתי ישנתי כי הראש פיצוצים פיצוצים

יש מצב שפעם הבאה את פונה אלי?

כמו אחת חסרת חיים יושבת מבוקר עד ליל