פוסטים אחרונים על בצ'פר:

אמת של פנימיסטית

לא זורם לי. או שכן?! לא יודעת.. פנימיה. אני?! לא. זה חלום. מה אני עושה פה בכלל?!

יודבתית מול טטית

אלה הגדולות האלה בי"ב שמסתכלות עלייך כאילו את נמלה והיה לי חשוב מאוד אבל מאוד לשאול אותן

עוד על בצ'פר:

אמאללההה! תיכון!!!!

בכל אופן, אני בכיתה ח' בירושלים, שזה אומר שהיסודי והחטיבה אצלנו מחוברים, ואני עכשיו בתקופה הזאת של הקבלה לתיכון. אז משפט אחד שכולל את הכל: אני מפחדת. אני הבת הגדולה במשפחה, ככה שאין לי אחיות גדולות

גם למורות יש רגשות!

מורות. ולמורות האלה יש רגש ויש שכל הן לא רובוטים אטומי מבע שלא מרגישים כלום! אז אני גרה באחד מהמקומות בצפון הארץ ואני הולכת לבית ספר שיותר רחוק משם, בית ספר די גדול ובכל כיתה יש

זאת רק דעתי

טוב אז ככה, לפני כמה ימים (או שבועות תלוי מתי יעלה הפוסט) עלתה שאלה משהו מישהי שגרה בחול ורוצה לדעת איך זה הציונים בארץ כאילו מזה נקרא ציון טוב או לא.. עכשיו אני השקעתי וכתבתי תגובה

מהצד השני/3

אז מה יש לעשות? להשתעמם. לקרוא ספר. לצייר ועוד כיד הדמיון הטובה. אז מה הבעיה? זהו. שאני צריכה (חייבת) להגיע לבצפר, אבל בו אני משתעממת. כי בדיוק אתמול בהשגחה פרטית דפדפתי בקדימה במתמטיקה- בגלל שהשתעממתי בשיעור.

שבית הספר ייעקר ממקומו

המנהלת מזמן מירקרה אותי אצלה ביומן שלה וגם כשאני מנסה, משתדלת להתנהג יפה זה קורסס.. פשוט לא כיף לי בבית הספרר..!!! אני רוצה מאוד לעבור אבל אני יודעת שזה לא יקרה ואני אצטרך לסבול עוד 2

עבודות, מבחנים ומה שביניהם

בחירות למועצת התלמידות למשל. חברתי הטובה ציפי הגישה מועמדות. זה מצחיק. איך אפשר להגיש מועמדות? שמים מועמדות על מגש ומביאים למורה? בכל אופן, ציפי חברתי הטובה כמו שכבר כתבתי, ולכן הייתי חייבת לעזור לה (וגם כי

חדשה בכיתה

אנחנו חמש בנות בכיתה, בשליחות בארץ ושמה פלוני?!… אנחנו כבר שבע שנים לומדות ביחד!. אנחנו רגילות אחת לשניה, ואנחנו די מאוחדות. ביום בהיר אחד נחתה ה-פ-צ-צ-ה! בת חדשה בכיתה?!. הלם. שוק. ו…. חשש. זה יהיה מוזר

פסק זמן

בינתיים אני יושבת בתוך חדר רועש מול דף תרגילים, עד שיסתיים השיעור. אני נשענת על הקיר שלידי וחושבת אולי יום אחד אקח לי פסק זמן?

מהצד השני/2

כמה שנראה שכיף לנו שאנחנו קולטות מהר ולא צריכות את המורה שתסביר 50 פעם עד שרק השלב הראשון יכנס לראש.. אבל יש לנו גם קצת קשיים.. כמו כל הבנות, גם אנחנו רוצות תשומת לב מהמורות. מה

מרוץ הבוקר

8:53 אמאאללללהה מה קורה כאןן?! עוד שבע דקות תפילהה, שיאאוו אופס נשפך פה מים טוב לא נורא, לצחצח שיניים. 8:55 אהמממ החולצה הזאת לא נו דיי אין לי זמן, טוב הבורדו אוף היא פתוחה, טוב הוורודה

סמינריון?!

כולכן בוודאי יודעות מזה סמינריון, זה דבר אמיתי, כיפי אבל לא כולן יכולות ללכת, לדוגמא אני, אין לנו מספיק כסף לבזבז על הסמינריון, הוא עולה יקר ואנחנו 4 בנות בתיכון! אנחנו משפחה ברוכת ילדים ב"ה, וצריך

מהצד השני/1

אז זהו. הלימודים בעיצומם. מבחנים. בגרויות. מגן ומה לא.. אבל יש לי בעיה! מדי קל לי ואני לא מרגישה את העומס שכולן מרגישות. אני זוכרת שהתחלתי את התיכון הכינו אותי שיהיה לי מאתגר ומעניין בשיעורים, בלי

האלה ממשרד החינוך…

כמובן, כדי שלא יהיה לנו משעמם ושנדע משהו לחיים.. אבל בכל מקרה שוכחים כמעט הכל אחרי הבגרות!!!!! אז בדיוק לכן יש בגרויות- במשרד החינוך החליטו שהתלמידים צריכים ללמוד ולדעת דברים בסיסיים וחשובים לחיים, אבל כאן הם

לבנות ששונאות שגרה

בבוקר קמים, הולכים ללימודים, חוזרים ועושים את מה שעושים בבית שזה לרוב קשור לבצפר וחוזר חלילה….למי הרגיש בעבר שנמאס? זה קורה לרוב לבנות ששונאות שגרה (כמוני) ואז הן מגיעות לבצפר מצוברחות ולבנות שהן די בחברה זה

טיפ לעוברות

שבוע ראשון, תחילת שנה הגעתי לכיתה החדשה. חייכתי, ניסיתי להיות הכי חמודה ולא יודעת למה, זה פשוט לא עבד לי!! כמעט אף אחת לא ניגשה אליי, שאלה. וגם מי ששאלה עשתה זאת כדי לצאת ידי חובה

רפלקציה

לא ריחם עלינו סיפור המסגרת. לנו צמחו קרניים, ולו- חטוטרת. קשה עלינו למצוא הקשרים, קוששנו ביזע משפטים ומילים.

נטספארק. שוב.

הנטסארק קופץ. שוב. זה רק האתר של האקדמיה ללשון!!! נו לכי תסבירי להם מבקשת מאבא שיורד כבר ת'נטספארק. הוא אומר שאין בעיה לשעה שעתיים בשביל לימודים. אבל.. צריך לשאול את הבצפר, שלא יקבל הודעה שסגרתי ת'נטספארק

העתקה???

אז פותחת את הספר ועיני חושכות עם כזה חומר יהיה לי כאב ראש! אז מבקשת מחברה,שאולי תואיל הטובה, להסביר, לבאר,שאת החומר אדע יותר! מועילה החברה לעזור, והנה חיש מסיימת אני ללמוד, רק לצאת ידי חובה שאת

כמו כל בנאדם…

פשוט. לא. לא מתייחסת. עברה פעילות. עבר שיעור. עברו. ארבעה. חודשים. מתחילת שנה. והיא לא התייחסה. לא הזיזה עפעף. לא חשבה שיש פה מישהו שצריך יחס. כמו כל בנאדם… דייי. מורות. שמנה לב. תתייחסו. תנסו. למה

מורה מתחלפת

אתמול אחותי הגיעה אלינו לשבת (עם האחיינים הכי מתוקים בעולם!!;)) וגם היא כמו 90% מהחבדניקיות-מורה!!! אז ברוך השםםם גם היא בקרוב תצא לחופשת לידה 🙂 🙂 ואמרתי לה והתחננתי בפניה שמשום שאני יודעת שהיא מורה כזאת

נשימה, שאיפה

מנסה להפנים, מנסה להפריד מה להכניס ומה להשאיר. הרגשות צפים, עולים לא נותנים מרגוע. מביטה על איזו מורה מולי שרוצה הקשבה

חולמת על…

חולמת על הרגע שבו המורה תשאל מה קורה איתי כשאני בוכה בשיעו רחולמת על הרגע שבו המורה תשאל למה הפסקתי להקשיב חולמת על הרגע שבו המורה תתייחס אליי סוף סוף חולמת על הרגע שבו המורה לא

התחלה חדשה

נו לכי כבר קול אומר לי זאת ההזדמנות שלך תכף זה יתחיל ותהיי ממש לבד אז לקחתי נשימה ארוכה ונכנסתי לכיתה תפסתי מקום צדדי קרוב לסוף נבלעת, נו כבר אמרתי לאט לאט הבנות תופסות את המקומות

שליטה עצמית

בכל אופן.. אחד הדברים שאני ממש שונאת זה את התחושה של החוסר שליטה- מן חוסר אונים כזה. שונאת את התחושה שיש מישהו או משהו מעליי שפשוט שולט בי ולא נותן לי לעשות את מה שאני חושבת.

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?