איזו הנהגה בבית שלך היא ממש "חוק של הבית", ורק שלכם?

לא ראית את הרבי. אז מה הכי מחבר אותך אליו תכל'ס? היום?

את שולחת שאלה לאתר. לפעמים זו שאלה כבדת משקל. את מתייחסת לתגובות שגולשות כותבות לך? ברצינות את מתייחסת? קוראת הכל? או שמבחינתך עיקר ההקלה זה שכתבת, והעלו ולומשנה כבר מה כותבים העיקר היחס… את שמה לב

מה תגידי לצעירות ממך לא ללמוד ממך?

בת יקרה שלי, את חוזרת מהיום הראשון ללימודים, מספרת לי מי המחנכת, מה השתנה ומה לא. מתארת בהתלהבות או באכזבה. עכשיו, תני לי לשאול אותך: איזה מחשבות ליוו אותך ביום הראשון? מה את חושבת על השנה

את מכירה אותי, אמא שלך. לא ממש מחזיקה מהלימודים. אני יודעת שיש לך חברות שאצלן בבית ממש ממש מצפים להישגים. אני אנרכיסטית, לא מאמינה בזה. תמיד אני אומרת לך שלימודים זה בשביל שתהיי עסוקה, וכי זה

כתבת פוסט / שאלה / תגובה חיכית לראות מה יגיבו לך וזה יצא מאכזב… מה נותן לך כח לשוב לכאן שוב? ולשלוח שוב?

שנה הבאה אהיה מחנכת בפעם הראשונה בתיכון. אשמח מאוד להמלצות של "עשה ואל תעשה" מבחינת הקשר עם התלמידות. כל מה שלא קשור לתקנון ולמסירת השיעורים. לא אכפת לי אם זה הדיעה האישית שלכן, אני אחשוב עם

בתור המורה שלך להסטוריה, שגם בדקה את המבחנים שלך בהסטוריה, האמת שכתב היד שלך עורר בי מספר שאלות… לא, אני לא מנתחת שום דבר. רק רוצה להבין כמה אחוזים מהאנרגיות שלך בזמן המבחן את משקיעה ב"להיות

השנה, כשעמדת לפתוח את התעודה שלך, מה היה הכי חשוב לך לראות? מה אכזב אותך? ומה מילא את ליבך בסיפוק?

למה את חושדת כל הזמן??? את לא מאמינה לי שאני רוצה את טובתך. תמיד את חושבת שהבחירות שלי הן משיקולים של אגו. מחפשת ומוצאת הוכחות לכך שצוחקים עליך, שמזלזלים בך, שאי אפשר להאמין לאף אחד. את

אני בלחץ ממך לפני החופש. בודקת תמיד אם יש לך מספיק תעסוקה. פוחדת שמרוב שיעמום תהיי עסוקה במה שלא צריך. בטח תתעצבני עכשיו ותגידי "למה לא סומכים עלי" ואת צודקת. אבל בכל זאת, למבוגרים יש שריטות משלהם.

נכון שיש לך דרכים להשיג ממני דברים? את יודעת בדיוק מה מעצבן אותי, איזה פרצוף צריך לעשות כדי שאני אמס כמו מרגרינה, ומה להגיד לי כדי שארגיש שאת בוגרת ואפשר לסמוך עליך ולהרשות לך כל מה

יש משהו שאת עושה רק בשביל לשמור על הבריאות שלך? מה?

את יכולה להסתכל על המנהלת שלך כבנאדם ולא רק כמנהלת? לספר משהו אנושי / חסידי / חינוכי שראית על ההתנהגות שלה ולהגיד: את זה למדתי מהמנהלת שלי?

כשהייתי בגילך, אני מודה, לא ידעתי לזהות מי מהחברות שלי אכן חברה טובה, ומי טובה – אבל לא בשבילי. היו לי הרבה חברות, כולן נחמדות, לא עם כולן הכי זרם… אבל בסדר. היום אני יודעת, במבט

אם נשארת השבוע בבית, וגם אם לא… מכירה את הקטע הזה שהצוות החינוכי יוצר קשר אישי? זה מאוד מקובל היום. המחנכת שולחת הודעה, אולי מורות אחרות גם. בודקים מה איתך, ומה שלומך. זה יפה האחריות החינוכית

אני יודעת שלפעמים אני לחוצה יותר ממך… באזעקות או סתם בחיים. מסוגלת להתפרץ גם כשלא מגיע לך. אני אמא שלך, אבל את כבר מספיק גדולה כדי לזהות את החולשות שלי. אז… את מצליחה להבין אותי במצבי

משהו אחד שנמנעת מלעשות על אף שרצית, והתגברת רק כי את יודעת שאני (אמא שלך / המורה שלך / המשפיעה שלך…) לא אשמח לדעת שעשית את זה…? מסכימה לגלות? נמחא לך כפיים באנונימיות רבה 🙂

אנחנו אומרים לך הרבה את אותו משפט ששנאנו שאמרו לנו בגילך: "כשתגדלי תביני". כי באמת יש דברים שרק עם הזמן תביני. גם לנו לקח זמן להבין את זה. אז, תגידי: על מה אמרו לך "כשתגדלי תביני",

התקנון. כן. זה באמת משנה משהו?! מישהי מתייחסת ברצינות לתקנון כשהיא נכנסת לתיכון וחותמת עליו בזמן הרישום? אהמ… ההורים שלך מתייחסים לזה ברצינות?! נגיד, סמרטפון. או לחתום אם יש חסימה על האינטרנט בבית. את חותמת ומיישמת? או

טוב, את אהבתי לתלמידותיי כל תלמידה מרגישה. וגם אימה. וגם הצוות. תמיד מציבה את זכויותיה, מדגישה מה טוב לה. באמת, ב"ה אני מגשימה את כל מה שקראתי ומעבירה הלאה טוב שקיבלתי. אלא שהנה, תלמידותיי, בגיל די