למה את חושדת כל הזמן??? את לא מאמינה לי שאני רוצה את טובתך. תמיד את חושבת שהבחירות שלי הן משיקולים של אגו. מחפשת ומוצאת הוכחות לכך שצוחקים עליך, שמזלזלים בך, שאי אפשר להאמין לאף אחד. את

אני בלחץ ממך לפני החופש. בודקת תמיד אם יש לך מספיק תעסוקה. פוחדת שמרוב שיעמום תהיי עסוקה במה שלא צריך. בטח תתעצבני עכשיו ותגידי "למה לא סומכים עלי" ואת צודקת. אבל בכל זאת, למבוגרים יש שריטות משלהם.

נכון שיש לך דרכים להשיג ממני דברים? את יודעת בדיוק מה מעצבן אותי, איזה פרצוף צריך לעשות כדי שאני אמס כמו מרגרינה, ומה להגיד לי כדי שארגיש שאת בוגרת ואפשר לסמוך עליך ולהרשות לך כל מה

יש משהו שאת עושה רק בשביל לשמור על הבריאות שלך? מה?

את יכולה להסתכל על המנהלת שלך כבנאדם ולא רק כמנהלת? לספר משהו אנושי / חסידי / חינוכי שראית על ההתנהגות שלה ולהגיד: את זה למדתי מהמנהלת שלי?

כשהייתי בגילך, אני מודה, לא ידעתי לזהות מי מהחברות שלי אכן חברה טובה, ומי טובה – אבל לא בשבילי. היו לי הרבה חברות, כולן נחמדות, לא עם כולן הכי זרם… אבל בסדר. היום אני יודעת, במבט

אם נשארת השבוע בבית, וגם אם לא… מכירה את הקטע הזה שהצוות החינוכי יוצר קשר אישי? זה מאוד מקובל היום. המחנכת שולחת הודעה, אולי מורות אחרות גם. בודקים מה איתך, ומה שלומך. זה יפה האחריות החינוכית

אני יודעת שלפעמים אני לחוצה יותר ממך… באזעקות או סתם בחיים. מסוגלת להתפרץ גם כשלא מגיע לך. אני אמא שלך, אבל את כבר מספיק גדולה כדי לזהות את החולשות שלי. אז… את מצליחה להבין אותי במצבי

משהו אחד שנמנעת מלעשות על אף שרצית, והתגברת רק כי את יודעת שאני (אמא שלך / המורה שלך / המשפיעה שלך…) לא אשמח לדעת שעשית את זה…? מסכימה לגלות? נמחא לך כפיים באנונימיות רבה 🙂

אנחנו אומרים לך הרבה את אותו משפט ששנאנו שאמרו לנו בגילך: "כשתגדלי תביני". כי באמת יש דברים שרק עם הזמן תביני. גם לנו לקח זמן להבין את זה. אז, תגידי: על מה אמרו לך "כשתגדלי תביני",

התקנון. כן. זה באמת משנה משהו?! מישהי מתייחסת ברצינות לתקנון כשהיא נכנסת לתיכון וחותמת עליו בזמן הרישום? אהמ… ההורים שלך מתייחסים לזה ברצינות?! נגיד, סמרטפון. או לחתום אם יש חסימה על האינטרנט בבית. את חותמת ומיישמת? או

טוב, את אהבתי לתלמידותיי כל תלמידה מרגישה. וגם אימה. וגם הצוות. תמיד מציבה את זכויותיה, מדגישה מה טוב לה. באמת, ב"ה אני מגשימה את כל מה שקראתי ומעבירה הלאה טוב שקיבלתי. אלא שהנה, תלמידותיי, בגיל די