וואו אני חושבת עליכן המון התפקיד שלי הוא פשוט לחשוב כל הזמן ביצירתיות: מה יחבר אתכן יותר, מה ייזכר אצלכן יותר זה הכי הכי חשוב לי! שתהנו, שתתחברו, שתקבלו אז, אולי תסכימו לשתף אותי – הרכזת

שלום בנות חביבות, אתן עוברות בקופה שלי כל יום. אני כבר יודעת לזהות מי אף פעם לא מביאה אוכל מהבית, מי זו שמלווה מהחברות כי היא סתם נגררה לקנות, ומי זו שהגיעה היום כנראה באופן חריג

היי בנות יקרות, ‫יצא לי להיות (ועדיין) משפיעה של כמה בנות בגילאי 14-18. אני נותנת את נשמתי, ככה נראה לי. שיחות ארוכות בטלפון, פגישות. לפעמים ממש פועלת לעזרתן, או מפנה לעזרה/רב, מה שצריך. הרבה פעמים אני

היי בנות יקרות! שאילה חריגה (מאד) בנוף. אבל אני צריכה דווקא אתכן: אני מפנה את השאלה לבנות להורים גרושים- אני כרגע בתהליך גירושין. הילדים קטנטנים ואני רוצה להימנע מטעויות ולעבור איתם את זה עם כמה שפחות

אנחנו נפגשות כמעט כל יום לכמה שעות משמעותיות ולפעמים אני תוהה לעצמי, אני באמת מכירה אותך? האם את מביאה את עצמך כמו שאת לכיתה? או שאיך שאת כאן זה ממש לא כמו שאת בבית..?   המורה

אני מתוסכלת.. אני לא יודעת איך להתנהל איתך. כשאני מבקשת להתקרב, את מתרחקת. כשאני שומרת על מרחק ומכבדת את הפרטיות שלך את אומרת שלא אכפת לי. מה את באמת מעדיפה? מה אני אמורה לעשות? שלומית (שם בדוי)

אני לא מצליחה שלא לדאוג… ואני מנסה, באמת! תמיד סמכתי עלייך וידעתי לתת לך את הספייס שלך. אני יודעת שאת זקוקה לו. רק ש… קשה לי עם הדלת הסגורה. אני יכולה להמשיך לסמוך עלייך? או שיש

בדרך כלל זורם לנו יפה, ויש בינינו הבנה טובה:) אבל יש פעמים שאני מרגישה שאת פשוט… מגזימה. הרבה תלונות, ולא תמיד מוצדקות. גם את שמה לב שלפעמים את מגזימה? -המחנכת-

הייתי נורא רוצה שתהיי בבית, אבל את כל היום עם חברות… ואני מנסה לחשוב מה יותר חשוב לך.. המשפחה או חברות? -אמא-