זה הדבר הכי מעודד שיש…
שיש יום שאין בו שום מבחן!

נגמרה ההתעמלות הבוקר.
עכשיו קחי לך פסק זמן מנוחה. עברת פעילות גופנית מאומצת.

נכון, יש לך מחשבות, על כל הדבר
ואת רוצה רק להוציא את זה

ואז בבחינת 'ויהי ערב ויהי בוקר, יום שלישי'
עליתי שוב על המשקל ושוב:

אני מחזיקה בה,
באצבעות שרוטות
שלא תברח

את, את כל כך אחרת, השתנית. אני רוצה לומר לך שעברת שינוי עצום. ולא, לא יודעת אם לטובה. עברת שינוי מרחוק, את היית כל כך רחוקה ממני, והשתנית, לא יודעת אפילו איזה סוג שינוי… אבל שינוי

נתחיל מהתחלה,
נחתמה לה העיסקה והשלושה נכנסו לפעולה.

ברוך אתה ה'
שהבדילנו מכל השטויות

“ותצילנו מכף כל אויב ואורב ומכל מיני פולניות המתעקשות לבוא לעולם”

"אני לא סובלת אותה", פינת הריכול עם אחותי המותק נפתחה ברגע זה.

תודה שאתה מרים אותי כשאף אחד לא רואה שנפלתי

שתפי אותנו בהזיות שלך, הן יעשו לי טוב על הלב.

ילד קטן
רוצה הביתה
מנסה לרוץ

מתקנת הא ועין. בוחנת את עצמי האם אני תמיד צודקת?

קדימה!! לפני שאת בודקת בתגובות מה ענו…

אם לא קראת את הסידרה אז אל תיגשי לפה!

היא שוכחת אותי.
שיש לי צד
שאני בנאדם, אחרי הכל

בסך הכל קפוצ'ון עדין וחמוד

לפעמים פשוט עדיף יותר להישתמש באימוגים זה יותר יעיל

למה המורה לא אוהבת אותי? מתי אמא שלי מחליטה על מה להתעצבן? איך אחותי יודעת מתי לפתוח את הדלת של החדר? מתי לפלאפון שלי ימאס ממני? מה גורם לרחלי להיות מלכת המעגל? מה הכי יפה לי

"שתהיי בריאה נוי", היא תלשה מגבת מהוו,

היא נערה, חב"דניקית, מבית חסידי לכל דבר ויש לה אח. בצבא. או אחות. באוניברסיטה. או… בכל מקום אחר שהוא לא "שלנו" איך זה נשמע? איך זה מרגיש? איך מקבלים את זה במשפחה? ו… זה בסדר לשאול

אל תחששו לאיים ב"נפנה למשטרה"