יותר ויותר בנות נכנסות לקטגוריה הזו. הפרעות קשב וריכוז. ריטלין. אבחונים. אז איך זה באמת..?מה ההתמודדות? חשבתן על זה פעם? קדימה, נראה אתכן בשאלות טובות ואיכותיות כמו שרק אתן יודעות.

יש לה ראש של נחש. לב של אריה. רגשות של נץ. יש לה הורים , כמו תנינים. בוכים כשצריך. אוכלים אותה בעודה בחיים. יש לה נשמה, לא מבחירה. נשמה טובה נפח בה. יש לה אלוקים כל

# איש אחד הלך הלך הלך נתקע במכונת קפה ויצא בנס… # הדרכה זה כמו עוגה. רק אחרי כמה דקות אתה מגלה שאכלת אותה… # פתגם סיני עתיק אומר שאם אין לך מה להגיד – תגיד:

החל מגיל 12 ועד גיל 16 (כמובן לא בצורה אבסולוטית, יתכנו חריגות לכאן ולשם) האדם הצעיר מחפש כיוון לחיים שלו. אני אתחיל בחוק פשוט במתמטיקה שאומר, שכאשר מפחיתים מאגף אחד- אגף אחר מתמלא. נגיד ובאגף 1

ובעיקר נמאס לי להגיד את זה נמאס לי לבכות רק מצחוק ונמאס לי להיות המתחזקת של כל המערכות הפיזיות והרגשיות נמאס לי לשדר שהכל על הגל והכל עובד נמאס לי לזרום עם כל מה שזז נמאס

מה יש לי לעשות אם לא להיות באימייל? אני נכנסת לאימייל, שש הודעות חדשות. שפרינצה חדווי שלומציון תהילה נועה וריבי. שפרינצה- יווו את לא מבינה יש לי מחר מבחןןן ע נ ק בביולוגיה !!!!! אני –

ואת מתחילה, תקופה חדשה, בלי הרבה מרץ. אלא כי ככה את צריכה. ונוחלת אכזבה, ואז הפתעה, את נהנית, ושוב לא.

באתי להיפרד (למנגינת רקע עצובה לחצו כאן). מרוב שהדמויות באתר השתנו כל כך אני לא יודעת אם מישהי בכלל זוכרת אותי, אבל בכל אופן, מסיבות שונות ומשונות לפני כמה וכמה שבועות החלטתי להפסיק להגיב באתר, לפחות

1.כשהמורה מקריא שמות ותמיד יש את הילד המתחכם: יוסי כאן?-כאן, מורן כאן?-כאן, ספיר כאן?-כאן, עומר כאן?-נוכח! 2.מת על השלב הזה בחיים של המטען כשהוא מחליט שהוא עובד רק בחיבור אלכסוני+ שלוש ליפופים על המכשיר+ הצמדה לקיר.

החד פעמי לא מיוצר מחומרים ממוחזרים. כל פעם זה פלסטיק חלש, שמיוצר מחדש. חד פעמי לבן או שקוף הם הגרועים ביותר, החומרים הכימיים שהופכים את הפלסטיק השחור לצבע נעים לעין יכולים לצרוב איברי אדם בקלות מפתיעה.

אף אחד לא מנסה את האש לכבות ולהכניס אש ללבבות כי מיהו האדם אשר את קטל המעגל יצליח לעצור ולהכניס חום ואור כן, הוא חווה פגיעה, כאב כתוצאה מחץ שפגע לו בלב מעטות של הגנה גרמו

אם מצאו אצל החשוד ברצח את הסכין שרצחו איתה, אז מצאו 'הוכחה חותכת'? אני: מה קרה אתה נראה גמור? הוא: כן, יאיר צרח כל הלילה… אני: נו מה חשבתם שקראתם לו יעיר? למה בפסח האוכל נורא

העצב מקלקל על השמחה מאפיל נראה שאין איך לצאת אל האורה ביתי היקרה! בכל שלב איתך אני נמצא מלווה אותך בכל רגע, כל דקה יש בך הכוחות להתגבר על הרגשות לשמחה את העצב לשנות ביתי האהובה!

למה אני כזאת רגישה שתמיד עם אותה הרגשה, אם אני חושבת שמישהי העליבה, פגעה, או שסתם אמרה מילה, תמיד זה קשה לי, וזה לא קל.. כלפי חוץ מנסה להתנהג רגיל.. אבל אני לא יכולה! אני צריכה

ועוד קצת זו אני ביטחון עצמי קצת פחות זו אני למה אני כל כך מנסה להגדיר את עצמי?

השימוש במילה "זהירות!!!!" 1% לפני שקרה משהו 99% כשכבר מאוחר מדי אני כל כך קרוב להיות עשיר שכל מה שחסר לי זה כסף אין כמו החגים שלנו: בפסח- אין מה לאכול. בסוכות – אין איפה לאכול

להגיע למשהו שעוד לא חשבתי עליו, להסיק איזו מסקנה גאונית. רציתי לכתוב שיר, ליגוע בלב של עצמי, להיכנס לבפנים ולהרגיש את התחושה ש"הנה הכל בסדר". רציתי לכתוב שיר, רציתי למצוא את הפואנטה סיום מגניב, או לפחות

האמת שקשה לאתגר אתכן! אתכן כלו טובות בשאלות, מפתיעות כל פעם במחדש בשאלות טובות של ממש! גם אני התנסיתי בהן בשבוע האחרון! היה תענוג:) השבוע אתן מוזמנות לשאול בת של מורה את מה שעולה על רוחכן.

מפחיד אותי לחשוב שמישהו חשב מחשבות ועכשיו (????) מפחיד אותי לחשוב שמישהו שאני אוהבת ומכירה, שהוא חכם ומתוק, כבר לא יהיה. מפחיד אותי לחשוב שמישהו ישב על כיסא ועכשיו הכיסא פשוט ריק!! מפחיד אותי לחשוב שהאנשים

שוב התחצפתי למורה – אוף והיא צעקה עליי בחזרה – אוף החמצתי פנים לחברה – אוף היא הסתובבה והלכה – אוף אני שמנה – אוף ושברתי תדיאטה – אוף אני מורחת תיום – אוף והוא בורח

חלל?? כן כן! יש לי חלל! חלל כזה עמוק שגדוש בכלום כזה משגע שמידי פעם מזכיר לי שאין בו כלום והוא ממוקם שם בין הכלום ללב. ובכל פעם שאני מתיישבת, עומדת, קמה, לומדת, אוכלת ובעצם בכל

ככה פתאום בספונטניות מפתיעה פגשנו בה קרן אחת אמיתית ונאמנה

הוא סרבן, לעיתים עקשן, מסובך בתוך עצמו, שחור שכזה.. כמה שאני מנסה לחבר, לתת לו צורה. בכל כלי שהוא, ממש עד כאב..

ואני תוהה מהיכן הן מגיעות לב פצוע נשבר ונדכה אסיפת שברים ורוח נבזה הכתיבה המתפרקת בעוצמה ושוברת את לב הרואה ואני תוהה לעצמי אם הקשיים והנסיונות לא באותה עוצמה של המילים הנכתבות ואולי זה פשוט עניין