טיפים אחרונים:

כַּמָּה כֵּיף לָלֶכֶת בָּרֶגֶל

מְאֻרְגֶּנֶת, מְסֻדֶּרֶת, אֲנִי עוֹד טְרִיָּה מֵהַשֵּׁנָה. אוזניות קְטַנּוֹת בָּאוֹזְנַי, שִׁירִים רְגוּעִים אוֹ מַקְפִּיצִים בְּהֶתְאֵם למצברוח אוֹ לַבְּחִירָה

לבריאות!

נראה לי, שהתחביב המוזר הזה, שייך אך ורק לי… משום מה, נראה שרוב האנשים די סולדים מהפעולה

רק רציתי לדעת/8

יותר ויותר בנות נכנסות לקטגוריה הזו. הפרעות קשב וריכוז. ריטלין. אבחונים. אז איך זה באמת..?מה ההתמודדות? חשבתן על זה פעם? קדימה, נראה אתכן בשאלות טובות ואיכותיות כמו שרק אתן יודעות.

חיית אדם

יש לה ראש של נחש. לב של אריה. רגשות של נץ. יש לה הורים , כמו תנינים. בוכים כשצריך. אוכלים אותה בעודה בחיים. יש לה נשמה, לא מבחירה. נשמה טובה נפח בה. יש לה אלוקים כל

בדיחות:)

# איש אחד הלך הלך הלך נתקע במכונת קפה ויצא בנס… # הדרכה זה כמו עוגה. רק אחרי כמה דקות אתה מגלה שאכלת אותה… # פתגם סיני עתיק אומר שאם אין לך מה להגיד – תגיד:

תוסבכנו, מתוסבכים, תסבוך

החל מגיל 12 ועד גיל 16 (כמובן לא בצורה אבסולוטית, יתכנו חריגות לכאן ולשם) האדם הצעיר מחפש כיוון לחיים שלו. אני אתחיל בחוק פשוט במתמטיקה שאומר, שכאשר מפחיתים מאגף אחד- אגף אחר מתמלא. נגיד ובאגף 1

להחזיק או להרפות?

ובעיקר נמאס לי להגיד את זה נמאס לי לבכות רק מצחוק ונמאס לי להיות המתחזקת של כל המערכות הפיזיות והרגשיות נמאס לי לשדר שהכל על הגל והכל עובד נמאס לי לזרום עם כל מה שזז נמאס

חופש

מה יש לי לעשות אם לא להיות באימייל? אני נכנסת לאימייל, שש הודעות חדשות. שפרינצה חדווי שלומציון תהילה נועה וריבי. שפרינצה- יווו את לא מבינה יש לי מחר מבחןןן ע נ ק בביולוגיה !!!!! אני –

שינויים

ואת מתחילה, תקופה חדשה, בלי הרבה מרץ. אלא כי ככה את צריכה. ונוחלת אכזבה, ואז הפתעה, את נהנית, ושוב לא.

ביי

באתי להיפרד (למנגינת רקע עצובה לחצו כאן). מרוב שהדמויות באתר השתנו כל כך אני לא יודעת אם מישהי בכלל זוכרת אותי, אבל בכל אופן, מסיבות שונות ומשונות לפני כמה וכמה שבועות החלטתי להפסיק להגיב באתר, לפחות

קצת להזיז את שרירי הלסת/2

1.כשהמורה מקריא שמות ותמיד יש את הילד המתחכם: יוסי כאן?-כאן, מורן כאן?-כאן, ספיר כאן?-כאן, עומר כאן?-נוכח! 2.מת על השלב הזה בחיים של המטען כשהוא מחליט שהוא עובד רק בחיבור אלכסוני+ שלוש ליפופים על המכשיר+ הצמדה לקיר.

רגיל לנו, מזיק להם/2

החד פעמי לא מיוצר מחומרים ממוחזרים. כל פעם זה פלסטיק חלש, שמיוצר מחדש. חד פעמי לבן או שקוף הם הגרועים ביותר, החומרים הכימיים שהופכים את הפלסטיק השחור לצבע נעים לעין יכולים לצרוב איברי אדם בקלות מפתיעה.

אש

אף אחד לא מנסה את האש לכבות ולהכניס אש ללבבות כי מיהו האדם אשר את קטל המעגל יצליח לעצור ולהכניס חום ואור כן, הוא חווה פגיעה, כאב כתוצאה מחץ שפגע לו בלב מעטות של הגנה גרמו

משחק מילים/6

אם מצאו אצל החשוד ברצח את הסכין שרצחו איתה, אז מצאו 'הוכחה חותכת'? אני: מה קרה אתה נראה גמור? הוא: כן, יאיר צרח כל הלילה… אני: נו מה חשבתם שקראתם לו יעיר? למה בפסח האוכל נורא

זה קשה…

העצב מקלקל על השמחה מאפיל נראה שאין איך לצאת אל האורה ביתי היקרה! בכל שלב איתך אני נמצא מלווה אותך בכל רגע, כל דקה יש בך הכוחות להתגבר על הרגשות לשמחה את העצב לשנות ביתי האהובה!

למה לא מתייחסים?

למה אני כזאת רגישה שתמיד עם אותה הרגשה, אם אני חושבת שמישהי העליבה, פגעה, או שסתם אמרה מילה, תמיד זה קשה לי, וזה לא קל.. כלפי חוץ מנסה להתנהג רגיל.. אבל אני לא יכולה! אני צריכה

מי?

ועוד קצת זו אני ביטחון עצמי קצת פחות זו אני למה אני כל כך מנסה להגדיר את עצמי?

בדיחות:)

השימוש במילה "זהירות!!!!" 1% לפני שקרה משהו 99% כשכבר מאוחר מדי אני כל כך קרוב להיות עשיר שכל מה שחסר לי זה כסף אין כמו החגים שלנו: בפסח- אין מה לאכול. בסוכות – אין איפה לאכול

אין דבר העומד?

להגיע למשהו שעוד לא חשבתי עליו, להסיק איזו מסקנה גאונית. רציתי לכתוב שיר, ליגוע בלב של עצמי, להיכנס לבפנים ולהרגיש את התחושה ש"הנה הכל בסדר". רציתי לכתוב שיר, רציתי למצוא את הפואנטה סיום מגניב, או לפחות

רק רציתי לדעת/7

האמת שקשה לאתגר אתכן! אתכן כלו טובות בשאלות, מפתיעות כל פעם במחדש בשאלות טובות של ממש! גם אני התנסיתי בהן בשבוע האחרון! היה תענוג:) השבוע אתן מוזמנות לשאול בת של מורה את מה שעולה על רוחכן.

המוות.

מפחיד אותי לחשוב שמישהו חשב מחשבות ועכשיו (????) מפחיד אותי לחשוב שמישהו שאני אוהבת ומכירה, שהוא חכם ומתוק, כבר לא יהיה. מפחיד אותי לחשוב שמישהו ישב על כיסא ועכשיו הכיסא פשוט ריק!! מפחיד אותי לחשוב שהאנשים

אוף או יש?

שוב התחצפתי למורה – אוף והיא צעקה עליי בחזרה – אוף החמצתי פנים לחברה – אוף היא הסתובבה והלכה – אוף אני שמנה – אוף ושברתי תדיאטה – אוף אני מורחת תיום – אוף והוא בורח

חלל

חלל?? כן כן! יש לי חלל! חלל כזה עמוק שגדוש בכלום כזה משגע שמידי פעם מזכיר לי שאין בו כלום והוא ממוקם שם בין הכלום ללב. ובכל פעם שאני מתיישבת, עומדת, קמה, לומדת, אוכלת ובעצם בכל

ככה פתאום

ככה פתאום בספונטניות מפתיעה פגשנו בה קרן אחת אמיתית ונאמנה

מיואשת ודי

הוא סרבן, לעיתים עקשן, מסובך בתוך עצמו, שחור שכזה.. כמה שאני מנסה לחבר, לתת לו צורה. בכל כלי שהוא, ממש עד כאב..

תהיות

ואני תוהה מהיכן הן מגיעות לב פצוע נשבר ונדכה אסיפת שברים ורוח נבזה הכתיבה המתפרקת בעוצמה ושוברת את לב הרואה ואני תוהה לעצמי אם הקשיים והנסיונות לא באותה עוצמה של המילים הנכתבות ואולי זה פשוט עניין

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?