יש את הימים האלו, שאת בבית (ונקווה מסיבות טובות כמו חופש:)) ואת מתחילה את היום שלך בצורה הכי מתבקשת, בתפילה. בימים כאלו הכל מתנהל בעצלתיים, באיזי. כמה שזה כיף. לא למהר לאף מקום. להתפלל ברוגע, כי

בואו נודה על האמת. לחג החנוכה יש שייכות מיוחדת לנשי ובנות ישראל. לולא יהודית בת יוחנן שהשקתה ביין והאכילה בדברי חלב את שר הצבא של היוונים. כולכן מכירות את הסיפור.. אז אחרי שנחשוב כמה מזל יש

השיער שלי תמיד היה נושא רגיש אצלי. יבש. לפעמים מתולתל לפעמים גלי. ובגדול יש לו אופי ואישיות לא פחות משלי. האתגר הכי גדול היה מאז ומתמיד-שבת! איך אני מארגנת אותו מראש בצורה כזו שיחזיק מעמד. הרי

לי אישית יש בעיה כשאני מתחילה לבשל.. לא תמיד אני מצליחה לקלוע לכמויות המלח הנדרשות. עם השנים למדתי לפתח שריון מסוים כלפי כל אותם חסרי טקט שבמקום לקחת את המלחייה ולפזר בשקט מעט מלח באלגנטיות (וזה

אני יודעת שכבר הרבה זמן לא ראינו עננים של ממש בשמיים.. והגשם החליט לעשות שרירים ולשחק אותה קשה להשגה.. עדיין. כדאי שנדע כמה דברים בנוגע אליו כשהוא מתקשר לנו לשבת.

אם יש משהו שקשה לי אתו אלו ימי שישי הקצרים. (יש עוד. אל דאגה כן?) מישהי מכן מספיקה משהו בכלל? עוד זוכרת את הימים האלו שחוזרים מהלימודים ואז בכלל מדובר במשימה בלתי אפשרית. המירוץ נגד הזמן.

סוף סוף הגעת הביתה. יש לך תחושה חזקה מאוד.. את רעבה. ואת הולכת לעשות משהו בנוגע לזה. ויפה שנייה אחת קודם. אז שנייה אחת לפני שאת מכניסה את דבר המאכל שבחרת (דברי מאכל..כן.. את ממש רעבה)

כמות הפעמים בהן שמעתי מישהו אומר "עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים" (ומצחקק בהתנשאות), זהה למספר הפעמים ששמעתי נשים מתגוננות ואומרות שבפועל הגברים מדברים הרבה יותר. רק שהם יודעים להסתיר את זה ממש

ברור לנו מה צריך לברך על רוב מאכלים עליהם ויש אוכל כמו מרקים או פשטידות שזה קצת יותר מסובך וצריך זמן לחשוב מה הרכיבים או פשוט לשאול רב. ויש כאלו שאיכשהו תמיד חשבנו שמברכים עליהם ברכה מסוימת

נטלת ידיים בהידור (כל הכבוד) והגעת לשלב הטעים 🙂 הנה ארבע הלכות שחשוב מאוד שתדעי. כמו בכל הפוסטים שלנו במדור – ממש לא מסובך ליישם אותן! פשוט טיפה תשומת לב וזהו, את בפנים.

כמה פעמים נטלת ידיים בחיים לפני האוכל? מיליון פעמים לפחות נכון? ליטול ידיים זה הרגל שמתוכנת לנו במוח ממש חזק: 3,3 מלמול של הברכה ויאלה לסנדוויץ', הבטן מקרקרת. אז דווקא כאן – במקום שבו אני הכי