נו באמת 😏
ואז פתאום כאילו אני לא קיימת. איך זה הגיוני? שאני לא קיימת?
כתבתי פוסט על נושא שהרתיח אותי.
מה זה הרתיח?? אני כולי עוד גועשת
זה יכול להיות אבחון של התסמונת הנדירה שבה אני לוקה
היתה לה על הפנים מעין עננת דאגה וכאב שכיסתה אותה בכבדות שהכרתי אז לראשונה
ועודמשו שסתם מחמיאים לי עליו זה העיניים שלי. וואו ממש. כל מי שרואה אותי בערך;)
מכירה ת'קטע הזה שצריך מערכונים / הצגה / פעילות ואוטומטית כולם מסובבת אליך ת'ראש?
כדאי שתפסיקו להעריך אותי כי באמת אין על מה
אני מאלה שתמיד ידעו מה להגיד בנושא ותמיד תהיה להן השקפה חדה וברורה ונכונה
אני מאוד טובה בלאבחן אנשים איך הם מרגישים באותו רגע
היא מבינה אותי מאוד. היא יודעת מה לומר לי כשאני בוכה.
מכירות את אלה שטוב להן בכל מצב?
היא עומדת מולי, אני מסתכלת עליה.
היא נחמדה, כלומר בסדר.
מפחדת להיות כמוה
ולכן רוצה להתרחק
אני ילדה שהרבה דברים מעלים לה ת'סעיף
כן כן האימוגי הזה יכול להוציא אותי מדעתי!
וכשמישהו מקרוב פוגע בו אני מתעצבנת ומתרתחת בלי שליטה
תעשו טובה, תמנעו מזה
אל תעצבנו אותנו
מסתכלת בשעון-11 וחצי. אוקי. זמן לקום.
יואו איזה חצי שנה לא כתבתי כאן אתגרים
אתן יכולת לקרוא את זה כמה פעמים ולחסוך ממני לכתוב…
הולכת לאימא מתלוננת על המורה המעצבנת הזאת שמה היא חושבת לעצמה
שלושה ניחושים למה היא המשיכה להיות במחשב
גאוותה לא הניחה לה לבקש עזרה.
אז עד היום היא סוחבת הכל.
לבד.
אם רק היה אפשר עכשיו להיות חופשיה לא לרוץ מפה לשם
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
כל הזכויות שמורות לאיטי פרוס, תשע"ח.
עיצוב: סטודיו נחמי שלנגר איור: אלישבע מימון בניית אתרים: נטוורקינג – אתרים שעובדים בשבילך