אני רצה-רצה לא יודעת לאן. רודפת אחרי המחשבה שאומרת ++++'תברחי מהר, מכאן'.

יומן יקר שלי, אולי הגיע הזמן לכתוב אחרי שנים אל תאשים אותי, פחדתי לכאוב מקולות הצחוק של האנשים. לאחרונה אני חושבת הרבה על הבית שאקים אתה יודע, אני רוצה משפחה גדולה אבא, אמא וילדים בית קטן

תסכול אכזבה לחץ דאגה קושי זה ההגדרה של הכל קושי קשה לי ההתמודדות שאני צריכה לעמוד בה קשה לי אני לא מצליחה אני קורסת ואף אחד לא רואה אני נופלת והתעלמות מוחלטת אני לא מצליחה להחזיק

'מָה עוֹשִׂים כְּשֶׁכּוֹאֵב' כָּכָה שָׁאַל אוֹתִי הַלֵּב וְאָבַדְתִּי פָּנִים בְּיָד כְּבוּשׁוֹת בִּמְדוּרָה שֶׁל רְגָשׁוֹת נֶעֱמַדְתִּי בָּרַחְתִּי מִלִּישֹׁן נֶאֱבֶקֶת אִם לִנְשֹׁם רָעַדְתִּי –

היום אני לא אראה דברים שלא מתאימים לי, אתפלל שחרית…

ואני מזמן כבר לא ילדה, תקשיבו, רחשי הלב מספרים.

מי אתם בכלל ומה אתם יודעים עליי, על החיים שלי

רק אז. ראיתי שהייתי נטולת יכולת.

ברוכים הבאים, בני האנוש אל מושבן של הדמעות האבודות

היית אחר, רק הייתה עליך שמחה, ופתאום הכל נגמר, מטלטל

לא רציתי שתתלכלכי הרבה, לא שתראי ותשמעי כל מני דברים שנחרטים לך בנפש, שמטמאים את הנשמה

ככה כל הימים לי בורחים, זה למה הזדקנתי כל כך

גם אם נמוך, קצת מעוך, עדיין יש תקווה, שומרת.

מִתְהַפֵּךְ לוֹ, עַל מִשְׁכָּבוֹ. מְנַסֶּה הוּא לִישֹׁן, לֹא נִרְדַּם

בַּלֵּילוֹת הָאֲרֻכִּים הַכֹּל מְרֻסָּק מִבִּפְנִים

עַכְשָׁו הַבְּרֵכָה כְּבָר סְגוּרָה, לֹא פְּתוּחָה וְאֵין רַחֲצָה

איך מבטאים לב מתפוצץ, עשרות חיצים של גול עצמי?

וְהַחֹם עָלָה… וְעָלָה… וַאֲנִי לֹא שַׂמְתִּי לֵב. וְהַחֹם עָלָה… וְעָלָה…

כשאת מנסה, מתנסה כשאת עדיין מלוכלכת מאבק הדרכים כשאת מוטשת ועייפה מטיפוס ההרים כשאת מנסה לקטוף לך כמה נצחונות קטנים אל תתייאשי את גדולה מהחיים!

אז מה בתכלס קורה איפה אנחנו בתוך כל זה ולמה כשפרשנו החלטנו וחזרנו וזה הכל שוב מסתובב כמו פעם והיום היא חוזרת מבינה הכל אחרת והם חושבים שלא שאין לה לב שום מקום לתת לכאב והם

אז אולי צריך להפסיק לחפש אחר תשובות ברורות שפותרות אותי ואת הבעיות שלי?

מתי תתגלי במלוא הדרך? תוכיחי לי צדק ודרך ישרה – – –

יֵשׁ לִי שְׁלִיחוּת חֲשׁוּבָה, בִּדְחִיפוּת לְחַפֵּשׂ שָׁם בָּעִיר אֲבֵדָה