ואיך אעמוד מול כולם, ואיך אתגבר על העולם, איך אומר לא לפיתויים?

האוכל ממשיך להיות נקודה עיקרית בחיים שלי, אבל הוא כבר לא אויב.

ידעתי שאי אפשר לסמוך על אף אחד! פשוט כי כולם נעלמים ברגע אחד.

איך עוצרים את התחרותיות שמכה אותי בביקורתיות?

חולמת בהקיץ, יצירתית ונועזת כמו תמיד. מלאת רעיונות איך לשנות את העולם הזה, כמו תמיד. שליחות.

תאשימי עצמך בכל. תעשי כל שבידיך כדי שאף אחד מלבדך לא יפול

מתהלך ברחובות, מחפש מחסן לעצמו.

אורות כחולים מהבהבים צצו פתאום במראה. "פיאט לבנה עצור בצד"

הכל הולך על בערך, פיצוצים ודלתות נטרקות

אם אח מתחתן אז למה אני לא יכולה ללכת לחתונה שלו?

אני יודעת. זה ניסיון. ואני אעבור אותו. אבל אני מפחדת לשכוח אותך

המחשבות רצות, מחפשות. לא מוצאות. קורסות. האחריות הכבדה, לא ידידה. ואני צרודה, בורחת כמו חולדה. אני לבד, בדד. אין אפשרות. רבים מול מיעוט, מיטלטלת כמו חוט, אין לי יציבות. סביב אין הבנה, שנה ועוד שנה. המחשבה

פליז תנו לי דרכים לשכוח מיזה ומהר

זקוקה לתמיכה מאנשים מדוייקים. אובססיה, או מילוי חוסר?

איך ייתכן שמליוני יהודים מתעלמים מהקב"ה למרות הכל?!

לְכַבּוֹת מָנוֹעַ, לַעֲצֹם עֵינַיִם לְהַשִּׂיג לֵב חָזָק שֶׁלֹּא נִשְׁבָּר בְּכָל יוֹמַיִם

תפסיקי. מה כבר ביקשתי. תפסיקי. כי זה מה שאני

מישהו עקר את חזון הלבנות, עם שתילי משפחות ועצי אנשים

אני רואה כתום בעיניים ומגן דוד אדום, גדול. כאילו מישהו עשה לי close up בלי שרציתי.

שקט שמדבק. תפנימי שהיה ונגמר

אל תנסה אפילו לתקשר איתי. שברת לי את הלב. אני לא אתן לך לעשות לי את זה שוב.

בחיים לא חוויתי ברוכשם, אבל אני ממש פוחדת

מנגינות עצובות שמלוות אותו מיום לידתו, פקח עיניים לאוויר העולם וסגר

מְקַנֵּן בִּי פַּחַד לִטְעוֹת. רוֹצָה לְהַתִּיר קְשָׁרִים, לְהַעֲמִיד מוּלִי חַיִּים בְּרוּרִים.