שואפת בכל הכוח תיזהרי לך להתמוטט.

שתיים וחצי עכשיו נשמה. מה למה הערת אותי? חוץ מזה שזה אשמתך שלא שמת על שקט כשהלכת לישון…

אני נראית מבחוץ משהי אחת ומבפנים אני אחרת, לפעמים אני חושבת שאני שונה

הכל מסביב טס. נוסע. אצלי הכל עומד. רגוע

אך ממשיך הוא ללכת למרות הכל, כי המלאכה מרובה והיום אינו גדול

יש לי שמש בעיניים, ושוב אני בוכה. כי היא כל כך מסנוורת, מסתירה לי את האור

עברו חלפו להם חודשים והורי מצאו את עצמם טסים בפעם השלישית, לא לגיחה קצרה, אלה כדי להשתקע!…

לא מרשה לעצמי להפסיק לחשוב. כבר לא נעזרת. זה גמר להועיל מזמן.

למה אנחנו רק אחים בנפש? לא רוצה רק! רוצה באמת, על אמת.

הייתי שם בלילה. סיפרו לי סיפורים. אגדות, על דג זהב.

את אותו הדבר שאמרתי על בזבוז הרגשות עם מי שלא הוא יהיה בעלך, נאמר גם בזבוז הרגשות עם מישהו "בשלב שהוא עוד לא בעלך"

עוד אתה מהורהר ממשברים, מסטירות שחטפת מאנשים קרובים

נפרדה בלי דמעות. נהייתה אדישה לרגעים לדמיונות

ופתאום ברגע אחד… ניפרד באופן כ"כ קיצוני?

סוגרת מהר. סוגרת בדרך גם את כל הכרטיסיות. שלא אתחרט. חוזרת אחרי חצי שעה.

שאלה אחת אלף תשובות

מול הלא נודע עומדת לבדי רוצה להבין

מהעיניים שביקשו. מהמבט שמתחנן. מצבע הפנים שנהפכו לסיד

עומדת מול הדלת פעורת עיניים ומופתעת, פעוטה, הרוח מטיחה בפניה

הלעולם תפחדי להתמודד? ממה את פוחדת? ממה?

הסודות האלו כבר כבדים מידי והלב שלי הפך כבר מאוס

"וסיפרת לי שזכית בכרטיס טיסה לניו יורק. מתי את טסה? אם בכלל…

וגם אם ההגנה שלי הייתה דמיונית, הרגשתי שזה פשוט המצאה גאונית