הגוף החלים ונדמה היה שגם הנפש.
מסתבר שלא כל כך…

אף אחד לא שם לב כמה כאב יש לי בפנים, כמה אני סובלת, כמה דמעות זולגות בגלל כל זה. כמה בכי שאין איך לעצור אותו. בנות שחשבתי שהן חברות שלי, דברתי כל השנה, סיפרתי להם הכל.

שלושת השבועות האלו נהפכו לסיוט אחד ארוך ומתמשך שעד עכשיו מצטמרר לי הלב

מתי זה השתנה?
למה דווקא את?

אני מצפה שהחיים שלי יראו כמו סרט

מבינות אחת את השניה
עם הכי קרבה

נזכרת בקולות
בלילות נטולי השינה

נמאס לה לשקר
להעמיד פנים שהכל אצלה טוב
דבש זה רק בסיפורים

ושוב פעם טייק אווי מהחנות שהכי אהבתי 'אז'

אם את רוצה למחוק משו לא טוב מזכרונך

הלב שלי לא מכיל את זה לא מוכן לפתוח את עצמו לאחרים

מנסים להרחיק אותי
אבל אני לא מוותרת

רצתי, כל עוד רוחי בי,
כדי לדבר איתה, ולהכין אותה

בטח קיבלתם רושם ממני של ילדה שדורשת צומי

האמת שלא נולדתי פה אלא נולדתי ביפן

ושוב לוקחת החלטה – לשלוש ימים הספיקה ואחריה באה הנפילה

לא מסוגלת להתמודד עם הנסיון הזה

האם לחפש או לאפס?

אמא'לה.
הוא בנאדם אמיתי.
תגידי מה נראלך שאת עושה?!

אל תתנו לאף אחד לפגוע בכן

וחשבתי על מחשבות לא יותר מידי מתאימות.

והנה כמו בומרנג "חמוד" נהייתי כזאת או יותר נכון לעת עתה…

הרסת את חיי, אך גם בנית אותי ועזרת לשקם את עצמי

אני כאן, מחכה.
לראות אותך נלחמת